מלחמת לבנון השלישית איננה שאלה של האם, אלא שאלה מתי. אחרי 50 שנים של חילופי מהלומות עם שכיננו מצפון הגיע הזמן לשנות את הפרדיגמה, ובמקום עוד סבב מול החיזבאללה, ישראל תנחית מכה אנושה על מדינת לבנון ותהיה מוכנה לשלם את המחיר בעורף. פשוט זה לא יהיה, אבל אין ברירה.

התגובה למג'דל שמס צריכה להיות מהירה ומדויקת: גרשון הכהן מזהיר מתרחיש ערפאת
האמירה התמוהה של דובר צה"ל שעוררה סערה גדולה | צפו

מאז שאש"ף השתלט על לבנון בשנות ה-70 וישראל הגיבה נגד פיגועים תוצרת 'הפת"ח-לנד', ריטואל ההתכתשות וההתנהגות בצד הלבנוני היה דומה. ירי על יישובי דרום לבנון, בריחה המונית של התושבים צפונה והתמקמות בחצרות תושבי ביירות, לחץ של תושבי ביירות על הממשל הלבנוני להפסקת אש, וזאת עד לאירוע הבא. במידה רבה גם מלחמת לבנון השנייה ב-2006 מתאימה לנוסחה הזאת.

נוכח ההסלמה המשמעותית בשבועיים האחרונים, שהגיע לשיאה אמש עם טבח 12 הילדים והנערים במג'דל שאמס, ההתלקחות שתביא למלחמה כוללת הבאה היא רק שאלה של זמן. אלא שאסור שמלחמת לבנון השלישית תהיה כקודמתה, קרי, תקיפה של ארגון חיזבאללה, התגוננות מפני תגובת נגד של נסראללה, חילופי מהלומות לפרק זמן כזה או אחר וציפייה ליוזמת צד שלישי להפסקת אש או החלטת או"ם שאיננה מיושמת.

מאות נפרדים מ-12 הילדים שנרצחו במג'דל שמס (צילום: רשתות חברתיות, שימוש לפי סעיף 27 א')
מאות נפרדים מ-12 הילדים שנרצחו במג'דל שמס (צילום: רשתות חברתיות, שימוש לפי סעיף 27 א')


אם הקבינט המדיני-ביטחוני יחליט על יציאה למלחמה כדאי שתהיה זו מתקפה שחיזבאללה יתקשה להתאושש ממנה, ולאו דווקא מבחינה צבאית, והדבר האחרון שהוא יחשוב עליו, זו השיבה לקו הגבול לשם איום על יישובי הצפון.

לישראל לא נותרו ברירות. כל עוד נסראללה דומיננטי, זה או אנחנו או הם. בעבר נהגנו לרחם על הלבנונים המסכנים ולהתמקד רק בגורמי הטרור שמפגעים בנו בלבד.

תמיד ראינו לנגד עינינו את הפליטה הנוצרית נמלטת עם ילדיה או את הישיש הנוצרי, זה שחולק עמנו ערכים דומים, ולכן התמקדנו רק באוכלוסייה המוסלמית, הסונית והשיעית כאחד. ברם, המציאות השתנתה.

יש אמנם עדיין אוכלוסייה לבנונית שבסתר ליבה מזדהה עם ישראל, אולם היא מיעוט שבמיעוט ובוודאי שהשפעתה על המתרחש בעימות בהשוואה לחיזבאללה דלה עד אפסית. היא גם קרוב לוודאי ספקה כפיים בעקבות הטבח בצפון הגולן, אך מסיבות אחרות. היא דואגת לעתידה וחוששת מתקיפה ישראלית. לפיכך, הקרב לא צריך להיות נגד חיזבאללה, אלא נגד מדינת לבנון.

תקיפת צה''ל בלבנון (צילום: רשתות ערביות)
תקיפת צה''ל בלבנון (צילום: רשתות ערביות)


לישראל יש את כל הלגיטימציה להכות במדינת לבנון. ישנם שלושה שרים של החיזבאללה בממשלת השיתוק הלבנונית, ישנם תריסר חברי פרלמנט, ונמצאים שם עוד לא מעט מחוקקים שתומכים במלחמת ההתשה בישראל במטרה להקיז עוד ועוד דם יהודי.

בנוסף, רמת ההסתה וההתלהמות בבירה בירות שברה לאחרונה שיאים, לדוברי המוקאומה (ההתנגדות) הלבנונית ישנה תחושת ביטחון שישראל לא יכולה לגבור על חיזבאללה, וקיימת התפארות בכך שמדינה ריבונית ודמוקרטית כישראל תתקשה להילחם במחבלים שמסתתרים במרחבים אורבניים.

לכל ידוע שלבנון היא אולי בנק המטרות הפתוח ביותר, השקוף ביותר ושקל מאוד לשתק את ארץ הארזים: הרס מספר גשרים וכבישים ראשיים, הרס נמל אוויר וים, הצתת מצבורי הדלק, שיתוק מקורות האנרגיה, התקפת סייבר על מערכת המחשוב הלבנונית אינן פעולות סבוכות מידי למודיעין ולחיל האויר הישראלי ואז באמת החיים שם יתנהלו כבתקופת האבן.

ונסראללה? מי שמתיימר לשמש "כמגן לבנון" לא יעמוד בפני לחץ בינלאומי ומקומי כבד ביותר, וגם אם יירה חלק מארסנל הטילים שלו, זה לא יהיה לאורך זמן. זו צריכה להיות הפעם האחרונה שהוא יזכיר עימות עם ישראל. פשוט זה לא יהיה, אבל אין ברירה.

אל"מ (מיל') ד"ר משה אלעד מזרחן ומרצה במכללה האקדמית גליל מערבי, מומחה לטרור וללבנון ולשעבר מושל העיר צור.