ישראל מקנאה באמריקה. לפעמים נדמה לנו כי אנחנו ממש אמריקה, גם מתנהגים בהתאם. אחרי המלחמה הזאת, כבר בעיצומה, אני מציע לחשוב אחרת - יותר צנוע, יותר רגוע.

אנחנו לא, כבר לא, גם מעולם לא היינו. אולי התמיכה האמריקאית ללא סייג, כמעט, של נשיא לאחר נשיא, ממשל אחר ממשל, הטעתה אותנו.

נעזוב את זה, כדאי להתרגל ולהתחיל להיות ריאליסטיים, כולנו, כמובן אלה שהגיעו למסקנה שימי משיח הגיעו כבר ושה"נס", כלשונה של השרה סטרוק, מאפשר לנו לעשות הכל, אבל הכל, לא ישתכנעו. הם ימשיכו, הרוב יעצור. הוא מבין.

ביחד ננצח? אם אנחנו עסוקים בפירוק מבפנים - אנחנו לא שונים מאויבנו
ביביסטים, מתי תבינו? אין תחליף למנהיגות אמת - נתניהו דואג רק לעצמו

אבל היום הזה, ה-29 ביולי, ייכנס לזיכרון הלאומי שלנו דווקא משום הדמיון שלו לטראומה אמריקאית שהתחוללה ב-6 בינואר ונרשמה בהיסטוריה האמריקאית כמחוללת שינוי. באותו יום, כזכור, התייצבו בוושינגטון בירת ארה"ב עשרות אלפי אמריקאים מכל פינות היבשת הגדולה הזאת. הם נהרו לבירה שלהם במטוסים פרטיים, ברכבות, ברכב. הם באו קודם כל לשמוע את הנשיא שלהם. הוא הזמין אותם. ההזמנה רצה ברשתות החברתיות ופסחה, כנראה, על רשויות הביטחון האמריקאיות. היא הניעה רבים לנטוש הכל ולהגיע לוושינגטון.

טראמפ חיכה להם שם, רוגז וכועס. "גנבו לו את הבחירות, רימו אותו, לקחו לו את הנשיאות". הוא ביקר את תוצאות הבחירות בחריפות רבה כדרכו, ואז, ברגע אחד, שיגר את תומכיו אל גבעת הקפיטול, מקום מושבו של הקונגרס, הסנאט ובית הנבחרים.

הם פעלו במהירות, רבים בהם היו יוצאי צבא מאומנים, אחרים היו מצוידים בנשק, בבת עינם של הרפובליקאים. הם עלו על הגבעה, פשוטו כמשמעו. אני זוכר את עצמי יושב בדורהם, צפון קרוליינה, עיר אוניברסיטאית קטנה וצופה באימה במראות האלה. הפורעים התגברו בקלות על האבטחה הדקה של הקונגרס ותוך דקות אחדות כבר שלטו בחלקים ניכרים של הבית, נכנסים בחופשיות למליאה, ללשכות הנבחרים האמריקאים ומתיישבים בנוחיות בכסאותיהם, רגליהם פשוטות על השולחן.

בשלב מסוים, כאשר נשקפה סכנת חיים אמיתית לאחדים מחברי הבית, פתחו השומרים באש והרגו אחד או יותר מהמתפרעים. רעש הכדורים, אולי מראה המפגינים המפונים במהירות, הרגיע בהדרגה את הרוחות. ההסתערות נעצרה.

בשלב זה התחילו להגיע חיילי המשמר הלאומי, אשר טראמפ השהה בכוונה את הפעלתם, ותחת הנוכחות המוגברת שלהם ושל אלפי שוטרים מוושינגטון ומהמדינות הסמוכות החל הפינוי. הקונגרס האמריקאי ניצל, הדמוקרטיה האמריקאית ספגה מכה קשה.

איפה היה טראמפ? טראמפ גינה בלשון רפה את אוהדיו, בשלב מסוים, בלחץ מקורביו, גם קרא להם להפסיק, אבל הם הבינו את הרמז והמשיכו לחפש את סגן הנשיא, פנס, אשר היה שותף להליכים שהתנהלו באותו יום, הליכי האישור של הבחירות.

ארבע שנים אחר כך וטראמפ חוזר. רק בשבוע שעבר אמר לתומכיו בעצרת בחירות של הנוצרים האוונגליסטים, כי רק הפעם צריך להצביע, "בעוד 4 שנים כבר לא יהיה צריך". למה התכוון? אינני יודע, אבל התמונות של 6 בינואר צפו ועלו. אולי לזה?

אז ישראל היא אמריקה? החיילים שסירבו בכוח למעצר של המשטרה הצבאית, חבריהם שבאו לסייע, כולל חברי הכנסת, אזרחים שפרצו למפקדת המשטרה הצבאית כדי לחלץ את חבריהם מידי המשטרה ובהמשך השתוללו במחנה, שוב בחסותם של חברי כנסת, מסכנים את הדמוקרטיה הישראלית, בדיוק כמו ב-6 בינואר בוושינגטון. הם הביאו אותנו לאחד מרגעי השפל שלנו, משם המרחק לאובדן הדמוקרטיה הוא כבר קצר.

ישראל היא מדינת חוק. היא דמוקרטיה. על כך גאוותנו, לא כך מבינים זאת האנשים שפרצו ביום שלישי למחנה המעצר בשדה תימן. הערכים שלנו, המוסדות הדמוקרטיים שלנו, מערכת המשפט והצדק חילצו אותנו, עד כה, מבתי הדין הבינלאומיים השונים ומסנקציות בינלאומיות שבאות בעקבות החלטותיהם ופסקי הדין שלהם. שם, עדיין מכבדים את מערכות הבדיקה והחקירה הפנימיות שלנו, וככל שהן עושות עבודתן ומבררות האשמות ומבטיחות התנהלות על פי הדין, האג שותקת.

הפעולות שנעשו ביממה האחרונה, כואבות ככל שתהיינה, נועדו להרחיק אותנו מסנקציות הבינלאומיות שאליהן אנו קרובים עתה יותר מכל רגע בהיסטוריה שלנו. הנה בריטניה היא הציפור ש"מבשרת" את החורף המדיני שמחכה לנו. לפי דיווחים עיתונאיים, ההחלטה של ממשלת בריטניה להטיל אמברגו על משלוח נשק ואמצעי לחימה לישראל נובעת מהאכזבה שישראל אינה נוהגת על פי הדין הבינלאומי. אינני יודע מה יבוא אחרי המהלך חסר התקדים הזה.

האנשים שפרצו היום למחנות צה"ל, שהתעמתו עם חיילים, שאתגרו את הדמוקרטיה הישראלית, רוצים בתבוסתה של הדמוקרטיה. הם מעוניינים לחיות בספרטה, לא באתונה. הם מוכנים לחיות על חרבם, "עם לבדד ישכון" הוא חזון אחרית הימים שלהם והאו"ם, בשבילם, הוא רק שמום כמו יתר המוסדות הבינלאומיים...

אנחנו בסכנה גדולה. המלחמה מול אויבינו היא קשה, אבל אני נותן אמון בצה"ל, בשב"כ, ב"מוסד" ובמידת זהירות גדולה, גדלה והולכת, במשטרה (לא בשר שלהם, כמובן). אני מאמין כי נוכל לאויבינו, אבל אני חושש כי המלחמה הפנימית בתוכנו היא שתכשיל אותנו, היא שתאיים על קיומנו כחברה יהודית, חברה דמוקרטית, שמאמינה בערכים הומניטריים ואינה מאבדת תקווה גם לשלום בינה לבין שכניה, לאחר שאלה יבינו כי קיומנו פה הוא נצחי.

המהומות שהתחוללו בפינות שונות של הארץ הן ניסיון מכוון ומאורגן לבחון עד כמה המערכת שממול, הצבא, השב"כ והמשטרה, כבר נחלשו. עד כמה הן כבר מוכנות להתפשר עם הפרות חוק ומעבר לכך, עד כמה הן תהיינה מוכנות להגן על הדמוקרטיה, על החוק והסדר במדינת ישראל.

אולי גם אצלנו, כפי שרמז טראמפ, כבר לא יהיה צורך בבחירות בעתיד? 6 בינואר שלנו הוא מעתה ה-29 ביולי. קו פרשת המים.

ד"ר נחמן שי הוא דיקן הקולג', המכון למדעי היהדות בירושלים, לשעבר שר התפוצות ודובר צה"ל