המהומות אמש (שני) בבית ליד ועוד קודם לכן בבסיס שדה תימן הגיעו בעקבות מעצרם של חיילי המילואים בעקבות חשד להתעללות במחבל נוח'בה. אין שום וויכוח שאם במידה ומתעורר חשד לעבירה כזו או אחרת, על הרשויות לבצע את תפקידן ולהגיע לחקר האמת. אולם, דרך המעצר היא זו שהובילה לסערה שטרם ראינו עד כה והיום גם בצבא מודים שאכן זו הייתה טעות. 

יממה לאחר מכן עולה השאלה - האם דרך מעצרם של המילואימניקים היא זו שגרמה להמונים לפרוץ את הגדרות לתוך בסיסי צה"ל ולהוביל לכמעט ליל בסטיליה כחול-לבן? התשובה היא כנראה לא. רבים העידו באוזניי אמש שהסיפור עם חיילי המילואים היה רק הקטע שגרם "לבקבוק הקולה שנוער במשך כשנתיים" להתפוצץ. 

לדברי רבים מהמוחים, הבעבוע החל עוד בתקופת ממשלת בנט והזעם, כך לדבריהם, בחבירה לרע"מ ונטישת גוש הימין. אחר כך, מדובר בדרך המינוי השנויה במחלוקת של הרמטכ"ל, הרצי הלוי, הדרך הפתלתלה בה אושר הסכם הגז מול לבנון ובהמשך כפי שהם טוענים היד הרכה של היועצת המשפטית מול המפגינים נגד הממשלה. 

מחאה נגד הממשלה (צילום: אבשלום ששוני)
מחאה נגד הממשלה (צילום: אבשלום ששוני)

אפשר להתווכח עם המפגינים האם באמת היועמ"שית נקטה ביד רכה והאם הבחירה שלא לנקוף אצבע כנגד חלק מהמפגינים, ביניהם גם בכירים לשעבר, בגין אמירות מהן עולה ריח של הסתה לכאורה באמת הובילה לבסוף לפריצה המונית לבסיס צה"ל - אך עם דבר אחד קשה להתווכח, כשהחמיצות מבעבעת היא לבסוף תתפרץ בעוצמה לכל הכיוונים. 

המפגינים מצביעים על ההבדלים בין המחאות בקפלן לבין המחאות בתקופת ההתנתקות. "על פייגלין הוטל עליו מאסר על תנאי על חסימת כביש ומה עם לזימי?", שאל אחד מהם. הציטוט שבלט מעל הכל היה זה של היועמ"שית שאמרה כי אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי. ומה המשותף לצמד הציטוטים - כנראה שבימין החליטו לאכול מאותה דייסה שאוכלים גם בשמאל ולא להתלכלך. 

הזעם הלך וגבר דווקא בחודשים האחרונים. רבים מהם טענו כי נוסף לכל הבטן המלאה מהשנים האחרונות, התחושה כי הצבא השתמש באנשי המילואים וזרק, מה שרק הוסיף לתחושת החמיצות. "את בעלי העסקים חונקים, את הסטודנטים מכשילים, ולפוסט-טראומטיים קוראים משוגעים", תמצת אחד מהם. המילואים אינם שייכים לצד אחד, אבל זה אותו בקבוק תוסס שנוער במשך כמה שנים וכעת התפוצץ בזעם. 

המפגינים בבית ליד הדליקו מדורה על הכביש (צילום: מאור בכר)
המפגינים בבית ליד הדליקו מדורה על הכביש (צילום: מאור בכר)

המהומות אמש חשפו את העצבים החשופים של הימין, אך גם כנראה את הבעיה הגדולה ביותר של המחנה - למרות שזו הממשלה הימנית ביותר מאז תולדות המדינה ולמרות שכנראה לא תהיה עוד כזו ממשלה, נבחרי הציבור של המחנה אינם מצליחים לממש את רצון הבוחר ואולי גם מעדיפים למצוא שעיר לעזאזל תורן בכדי לא לחטט בפצעים העמוקים ביותר. 

הפריצה אמש לבסיסים הייתה רשומה באותיות של קידוש לבנה בשדה וגם הפעם במערכת הביטחון החמיצו ועשו את כל הטעויות כדי לתת לזעם להתפרץ. איני יודע אם הליך הזימון לחקירה היה מתבצע בכפפות של משי הוא לא היה מצית מהומה כפי שראינו אמש, אבל אני בטוח שכל שרשרת הטעויות שנעשתה במעצר היא ללא ספק שלומיאליות "לפי הספר". 

ועוד כמה מילים על מה שהתחולל בבית ליד: הייתי בטוח שדווקא בישראל המצולקת אחרי השבעה באוקטובר פריצה לבית כלא בתוך בסיס צבאי תהיה קשה ומסובכת, אבל "הבית ספר" שחוללו עשרות מפגינים שם מדליק נורת אזהרה. החיילים והסוהרים היו חסרי אונים, המשטרה תפקדה למחצה וכוח העילית של ההפגנות - לוחמי היס"מ, בעיקר שימשו לתפאורה. כתובת שוב על הקיר ושלא יגידו לא ידענו ושאיש לא דמיין שדבר כזה יקרה.