שבעה באוקטובר, 2023. 09:43 בבוקר. "הם נכנסים אליי". ההודעה האחרונה שקיבלתי מאחי ירדן כשהסתתר בממ"ד עם שירי, אריאל, כפיר והכלב טוני, ושמע את המחבלים פורצים לביתם.
מאותו רגע הכל נעצר. חוסר הוודאות שולט. החיים מורכבים מרסיסי מידע. יחד עם כל העולם ראיתי כיצד שירי מובלת מביתה, מוקפת במחבלים ומנסה להגן בגופה על הילדים. מבטה אחוז האימה ומבטו המבולבל של אריאל הפעוט לא מניחים לי ולו לרגע.
תוהה מה קרה בדקות שקדמו לכך. ירדן סיפר לחטופות שפגש בעזה, שנפרד מהם בנשיקה ויצא מהממ"ד במטרה להגן עליהם ולהקריב את חייו.
את תמונת החטיפה שלו, פצוע ומדמם מראשו, ראיתי לראשונה ביום הולדתו, ב-10.10.
24.11.23, עסקת שחרור החטופים מתחילה. החיים כתוכנית ריאליטי. הגוף מכווץ, קשה לנשום. כל ערב מחכה לשמוע ששירי והילדים בדרך הביתה, ובכל בוקר מתאכזבת מחדש.
יום אחרון לעסקה, חמאס מודיע ששירי, אריאל וכפיר נהרגו מאש צה"ל ומצלם את ירדן שבור ומתאבל. מאז חלפו שבעה חודשים. שבעה! אנחנו ממשיכים במאבק שלא אמור היה להתנהל מלכתחילה, מאבק להציל את חייהם של החטופים, מאבק על הערכים והמוסריות שלנו כחברה.
כמה הבטחות שמענו, שלחץ צבאי יביא לעסקה? כמה הזדמנויות לעסקה היו ולא מומשו? אדוני ראש הממשלה, כיצד תרצה שתיזכר מורשתך?
מורשת של פחד או תקווה? מורשת של מדינה שנטשה את אזרחיה או מורשת של ערבות הדדית? מורשת הפקרה או הצלה? אחי ירדן יצא מהממ״ד והיה מוכן להקריב את חייו כדי להגן על משפחתו, אתה נדרש להרבה פחות...
זה בידיים שלך! זה עליך!
עופרי ביבס לוי - אחותו של ירדן ביבס שנחטף לעזה מביתו בניר עוז. אשתו שירי וילדיהם אריאל וכפיר חטופים גם הם. משפחה שלמה בשבי. מתוך הספר "מר הפקרה – מורשתו של נוטש החטופים" ביוזמת פורום משפחות להצלת החטופים.