הסכסוך בין ראש הממשלה נתניהו לשר הביטחון גלנט מגיע לנקודת רתיחה, כשהמהלומות ביניהם עוברות מחדרי הקבינט לציבוריות. גלנט, שלא נשאר עם מה להפסיד, הטיל פצצה על נתניהו בעיתוי הקריטי ביותר, ובכך העצים את העימות ביניהם.
בעדותו לוועדת החוץ והביטחון, גלנט תקף את נתניהו על כך שהוא מוביל את הציבור שולל ומגחיך את סיסמת "הניצחון המוחלט". גלנט טוען שראש הממשלה מנע צעד תקיף בצפון בתחילת המלחמה, ומדגיש שהחלטתו להחיל את ציר פילדלפי אינה הכרחית, כשהיא רק מעכבת את העסקה עם חמאס.
העימותים הפומביים מתרחשים רגע לפני תקיפות צפויות מאיראן ולבנון, וגלנט משתמש בהזדמנות כדי להצביע על ליקויים בהנהגה הנוכחית. הוא מאשים את נתניהו במניעת פעולות התקיפה הדרמטיות שיכלו לשנות את פני המלחמה.
העימות בין השניים אכן משרת את האויב ויוצר פילוג בצמרת, דבר שמדאיג את מצביעי הליכוד. אך לדעתי, הדעות המנוגדות הן חלק ממערכת יחסים בריאה וחשובה במצבי מלחמה, כאשר סיעור המוחות והדיונים הפנימיים עשויים להוביל לצעדים חכמים וקריטיים.
מנגד, אם גלנט יפוטר, זו תהיה טעות חמורה של נתניהו, שכן גלנט הוא מינוי מוצלח ונראה כי עתה, הוא משחק את כל הקופה. יתכן שמעשיו הם חלק מהאסטרטגיה לעסקה, אך מה שבטוח הוא שהעימותים הנוכחיים מגבירים את הלחץ ומבצעים שינוי מהותי במגרש הפוליטי והביטחוני.