במהלך כל אתמול, מרגע הפרסום על חילוץ גופתו של אבי, חיים פרי, מהמנהרות בחאן יונס והבאתה לישראל נשאלתי עשרות פעמים - יש תחושה של הקלה? של נחמה? שהגעתם לסוף?
בסולם הזוועות שאנחנו עוברים מאז ה- 7 באוקטובר, כבר 320 יום, כל דבר שהיה פעם שחור ולבן, כמו חיים ומוות, כמו חדשות טובות ורעות, כמו כאב והקלה - נפרס לגוונים של אפור.
נעם פרי, בתו של החטוף חיים פרי: "לא מרוצים מהעסקה? תציעו אחרת"
אז כן, יש נחמה בידיעה המוחלטת - שגם היא לא תהיה אולי לכל המשפחות המצפות עד כלות. יש הקלה מסוימת לדעת שיבוא על משכבו בשלום, ושסבל של ימים כה רבים שכבר עברו מאז, נחסך ממנו.
אבל קטנה הנחמה וההקלה לעומת כובד המשקל - אבא שלי, אדם שלחם למען המדינה ב- 4 מלחמות ישראל, ממשחררי ירושלים בששת הימים וצולחי התעלה בכיפור, אדם שיישב את הגבול במשך 60 שנה, שהפריח את השממה והביא אומנות לנגב, שאהב והיה נאהב על ידי רבים כל כך, סיים את חייו אחרי שסבל ושרד חודשים ארוכים במנהרות החמאס.
לא היה מגיע לו לסיים את חייו כך.
לא מגיע לנו כחברה לראות את זקני השבט שלנו מסיימים כך את חייהם, וקטנה הנחמה לעומת גודל הכישלון.
לעומת הפקרת ניר עוז, והפקרת העוטף כולו ב 7 באוקטובר, ולעומת הפקרתם של החטופים בשבי כבר 320 יום.
״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״.
אבא שלי, מצגר, יגב, אלכס, נדב ומונדר היו בחיים! הם סבלו בשבי ושרדו בתעצומות נפש עליונות בתקווה וידיעה שמדינת ישראל תחתום על עסקה ותוציא אותם.
ייתכן שאפשר היה לשחרר אותם כבר באוקטובר, כנראה שאפשר היה לשחרר לפחות את חלקם בראשון בדצמבר.
בהמשך יוודע לנו על עוד הזדמנויות שפספסו בדרך.
אנחנו חיים את הסיוט שבו הממשלה מאחרת לפדות את השבויים והלכה למעשה שופכת את דמם.
והכישלון עודנו נמשך.
רק אתמול, בעיצומם של מגעים לעסקה, אולי האינטנסיביים ביותר זה חודשים, אמר ראש הממשלה למשפחות מפורום גבורה ופורום תקווה שהוא לא יוותר על שליטה בציר נצרים ובציר פילדלפי כי הם נכסים אסטרטגיים.
אני רוצה לומר לראש הממשלה: הנכס האסטרטגי הכי חשוב שלנו הוא לא ציר, לא רצועה ולא מחנה פליטים כזה או אחר.
הנכס האסטרטגי הכי חשוב שלנו, ואולי היחיד, הוא הערבות ההדדית.
וגם אתה בעצמך ידעת את זה פעם.
אין תקומה למדינה שמאחרת לפדות את שבוייה.
אין שום תקווה ושום גבורה בעמידה איתנה שתביא למותם של כל החטופים.
התקווה האמיתית היחידה היא החזרתם בחיים של מי שאפשר להציל, והבאתם לקבורה מכובדת של מי שכבר איבדנו.
ומהר.