צה”ל דיווח על מתקפת מנע שמנעה פגיעות בבסיסים צבאיים אסטרטגיים. פיקוד העורף הטיל מגבלות התקהלות מגוש דן וצפונה וגם נתניהו תרם את הבלה־בלה שלו. למעשה אין כרגע מושג ברור עד כמה תקיפת המנע הזאת מנעה פגיעה במתקנים צבאיים אסטרטגיים אתמול או מחר, וברור שהאיום עדיין מרחף.

"נסראללה שונא את סינוואר": התסבוכת שחמאס הכניס את חיזבאללה אליה

מעולם לא מנעה פגיעה באמל”ח סיבה לתקיפה. ברזל בא, ברזל הולך. חיזבאללה דיווח שהסתיים השלב הראשון בנקמת פואד שוכר, ושום דבר לא השתנה בהתנהלות מלחמת ההתשה בכל החזיתות. הקבינט התכנס וממשלת ישראל הנוכחית, בתגובה יהודית גאה על כוונת האויב להשמידנו, פועלת ביד חזקה ואנחנו מגיבים בהתאם ו"הם התחילו" וכו’. זהו בולשיט שגרתי משום שהסבבים מול חיזבאללה הם במסגרת מלחמה מתוכננת ומכווננת, כפי שהיא מתנהלת זה שנים רבות - הפעם בעוצמה גבוהה יותר ועם סיכויי אסקלציה גבוהים יותר.

להבדיל ממלחמה של ממש, על כל הקופה (להשמידנו), שבה יורים כל מה שיש מתוך תחושת דחיפות קיומית, המצב הנוכחי הוא שכל צד מפעיל כוח מדוד כדי לא להשתגע סופית. האחריות מוטלת על הצד שהמלחמה הזאת משרתת ישירות אותו ואת שותפיו ומקדמת את שרידותו הפוליטית - נתניהו. המכניזם הזה פועל כמו שעון שווייצרי ואין צורך לתכנן או לכוון אותו, אלא רק לתזמן את הפגיעה: ברגע שבו נדמה שנוצר סיכוי לעסקה ולרגיעה, הוא מטורפד ופורץ סבב נוסף במהלכי האסקלציה המרחיב את טווח המותשים - ובעיקר דוחה את הצורך במתן תשובות על מה בעצם אנחנו נלחמים.

בעיקרון, צה”ל חייב אליבא דכולי עלמא להגיב על הרחבת הטווח מצד חיזבאללה, שגם הוא כבול למנגנון תגובה דומה. אני לא יודע מה קורה בתהליך קבלת ההחלטות בחיזבאללה, אבל יודע מה קורה אצלנו: כל אימת שמתקרבים לעסקה שאמורה להרגיע את האזור (שחרור החטופים הוא העילה הצודקת בעולם), שולף נתניהו דחליל תירוץ נוסף כדי לעכב את העסקה.

מי יבין מחר מה היה כל הקשקוש הזה על ציר נצרים, על קילומטר בחוף הים בציר פילדלפי או על פילטר סינון חמושים מדרום הרצועה לצפונה (שהוא ממילא עניין מופרך בצורה קיצונית אבל מהדהד איום סמוי של אויב שאתם יודעים מה הוא רוצה לעולל לנו). כמו שהעסקים מתנהלים עכשיו, שום צעד לעצירת המלחמה לא מזיז לממשלה, והיא ממשיכה בשלה.

הדבר מחייב את כל הנהגת האופוזיציה (לא חשוב מה אתם חושבים עליהם, וכולל המגזר הערבי, אם רוצים להמשיך להשבתת המשק) לעשות מעשה. לרדת לרחובות, להקהיל את הציבור ולדרוש בעצרת שתקדים את ההפגנה תשובה לשאלה מהן מטרות המלחמה. בהנחה שתשובות כמו "הם התחילו" שמורות לגנון (או למרכז הליכוד), אזי מטרות האמת כמו שינוי משטרי לטובת מדינת הלכה והגנה על כל מאחז פרובוקטיבי בגדה מחייבות הסכמה ציבורית. המלחמה המתנהלת כיום היא מלחמה ללא קונצנזוס, והשאלה על מה הורגים ונהרגים חייבת תשובת אמת.