תשפ”ה (עוד מעט) והמלחמה עדיין פה. עיניהם של חמשת חללי בית הספר שנפלו במלחמה הזאת עדיין ניבטות אליי מתוך ציורי ההנצחה, ומילות צוואתם שחיברנו לשיר עם לחן פורטות על נימי נשמתי. מבט עמוק וחודר וקול הזועק לאינסוף של החיים הם המהווים עבורי ועבור כולנו צו חיים בפתחה של שנה חדשה, והמלחמה עודנה כאן.
פתיחת שנת הלימודים בצל מלחמה שלא ידענו כמותה מאפילה על האור הכללי המאופיין בתחילת שנה חדשה ונדמה כי החמצן החסר מאיים לכבות את השלהבת הפנימית המניעה אותנו מדי שנה בשנתה. בין אם שנה זו עומדת בפני עצמה ובין אם היא מהווה יחד עם קודמתה נקודת שיא ברצף האתגרים הקמים עלינו חדשות לבקרים, נכפתה עלינו מציאות המחייבת התמודדות רב־זירתית בו זמנית. התמודדות זו, העומדת במבחן הזמן, אינה מובנת מאליה כלל וכלל, בטח כתושבי העיר אשקלון, המטווחת ביותר מהאוויר, וסכנת הפלישה מהים ומהיבשה שהגיעה אל מפתן העיר והפכה לחרדה קיומית של ממש.
בית ספר אורט אפרידר רונסון הפך בעצמו לחלק בלתי נפרד ממכלול מרכיבי המלחמה וזו עטפה את כולנו בצרתה מכל כיוון. יש בינינו שחוו את ה-7 באוקטובר על מפתן בתיהם ממש ויש אשר סביבם אין-סוף מעגלי פגיעה אחרים בגוף ובנפש – פגיעה ישירה של רקטה במבנה בית הספר, גיוס מורים לשדות הקרב, מורים ותלמידים המפונים בדחק הרחק מבתיהם, ומעל כל אלה בשורת איוב המרה והארורה על נפילת בוגרי בית הספר שהתדפקה על דלתות הלב וקרעה חדריו לגזרים הממאנים להתאחות לנוכח הגזירה הקשה מנשוא.
כמי שעומדת בראש בית הספר נאלצתי לחלוק עצמי בין ההתמודדות עם המציאות בבית הספר ובין ההתמודדות המשפחתית והאישית ולמצוא בין דמעה לנשימה עמוקה את הכוחות ותעצומות הנפש לעמוד איתן מול כולם ויחד עם כולם, להתחזק ולחזק.
אל מול כל אלה, ותוך כדי תנועה, גיבשתי בבית הספר יחד עם הצוות המבורך את התפיסה הקיומית של הבחירה בחיים, זו המחייבת עשייה. ואכן, בית הספר עבר בצורה מובנית ומופלאה למצב של "עובר לעשייתן". היקף בלתי נדלה של ערבות ומעורבות אשר עלה למרבה הפלא באיכותו על כמותו התפרץ בקרב כלל באי בית הספר והכשיר את הלבבות לעשייה עבור הקרובים והרחוקים לנו בתוך בית הספר ומחוצה לו.
בין המעט המעיד על הכלל, אזכיר את טקסי הזיכרון עבור הנופלים והמשפחות השכולות אשר לא הותירו עין יבשה, הנצחת הבוגרים שנפלו במלחמת חרבות ברזל בתמונה ובשיר, הפעלות ומיצגים מגוונים עבור החטופים, הפרשת חלה ותפילות, משלוחי מזון וסיוע לכוחות הביטחון, קשר קרוב עם משפחות מורי בית הספר המשרתים במילואים, פאנל הכרת הטוב, מפגשי קבלת שבת וירטואליים, סיוע לקהילות המפונים ולחקלאים בעוטף ועוד רבות וטובות הפכו ללחם חוקנו בתקופה זו והאירו באור גדול את השלהבת שאיימה להיכבות. אור זה שהלך והתעצם חיזק אותי עד מאוד ומילא את לבי בגאווה עצומה לנוכח הכוחות האדירים שהתגלו בבית הספר בעת משבר.
כוחות אלה נשתמרו והתחזקו בזכות מערך הסיוע האדיר שהוגש לנו על ידי רשת אורט והרשות באשקלון, המשתיתות כל עשייתן על הערכים. אוזן קשבת מדי יום ביומו וידיים מסייעות לכל דורש וללא דרישה הפכו את הרשות והרשת יחדיו לרשת ביטחון בתקופה בה הקרקע נשמטה תחת רגלינו, ועל כך התודה וההערכה לאין קץ.
ובאשר לשנת הלימודים תשפ”ה הבאה עלינו לטובה ואל מול האתגרים החדשים והישנים: הנגיעה הישירה למלחמה והלמידה בצלה, השלכותיה על החוסן הנפשי של התלמידים והמורים, הרלוונטיות של כלל העשייה הפדגוגית והחברתית לאתגרים הלאומיים ועוד אתגרים רבים העומדים לפתחנו, אתפלל כי נעמוד בכולם וכל הטוב ורק הטוב שאבקש עבור התלמידים, המורים, העובדים, ההורים וכל באי בית הספר – לו יהי. ובהיבט הלאומי מי ייתן שהביטוי חזל”ש שהפך שגור על לשוננו יתאים עצמו לשגרה הזו ויהפוך לחזון לשגרה חדשה של אחדות אמיתית המהווה ניצחון של ממש הקורא בקול גדול: עם ישראל חי!! בברכת שנת לימודים פורייה ומוצלחת.
הכותבת היא מנהלת אורט אפרידר רונסון אשקלון