המצגות של בנימין נתניהו הוכיחו את עצמן לאורך השנים כמצגות שווא, מצגות דרמטיות, פומפוזיות, פופוליסטיות ובעיקר שקריות, בלי שום מעשה בפועל. כך היה גם השבוע כאשר נזעק לקיים מסיבת עיתונאים רק כדי להקרין לנו מפה של רצועת עזה, כאילו היינו ילדים בכיתה ב', ולהסביר לציבור עד כמה ציר פילדלפי הוא־הוא סלע קיומנו, ועד כמה הציר האלוהי הזה דוחה השבת חטופים. כך גם היה למעשה כאשר הציג באו"ם את ציור הפצצה המפורסם כדי להזהיר אותנו מפני הגרעין האיראני.
ההתעקשות משתלמת? אחרי מסיבת העיתונאים – נתניהו בנתון שיא מתחילת המלחמה
בשני המקרים מדובר בדיבורים ואחיזת עיניים ללא שום קשר לאסטרטגיה ולמעשים, שני המקרים האלה הם כישלונות קולוסליים של נתניהו. במהלך שנות כהונתו הארוכות מדי הלכה והתקדמה איראן בתוכנית הגרעין שלה והפכה למעשה למדינת סף גרעינית, כאשר נתניהו מלבד לדבר לא עושה דבר. ובאשר לציר פילדלפי, כאן מדובר בלא יותר מעלה תאנה לטרפודה של עסקה להשבת החטופים, משום שנתניהו יודע כי ברגע שתהיה עסקת חטופים, תיפול ממשלתו, ותוקם ועדת חקירה ממלכתית שתחשוף את אחריותו ואשמתו לאסון הגדול ביותר שאירע למדינת ישראל, אסון שאחראים לו ללא ספק גם בכירי הצבא.
לפני כשבועיים חשף בפניי האלוף במילואים יצחק בריק את ההונאה הגדולה של ציר פילדלפי וגילה כי נתניהו עצמו הסכים איתו שאין פתרון לציר וכי הישארות צה"ל במקום לא תמנע את ההברחות דרך המנהרות, ולכן אין מדובר בנכס אסטרטגי. יתרה מכך, אמר לי בריק, נתניהו הסכים איתי שהפתרון היחיד הוא אותו קיר בעומק האדמה שימנע מעבר מנהרות ממצרים לעזה. בניגוד למה שאמר לבריק, באותה מסיבת עיתונאים רצופת השקרים טען נתניהו כי הנוכחות בציר קריטית.
אפשר גם לתהות: אם ציר פילדלפי הוא איום קיומי כפי שמציג אותו נתניהו, מדוע במשך 15 שנות כהונתו לא טרח להשתלט עליו מחדש ומדוע הצביע בעד ההתנתקות שש פעמים. כעת הוא מנסה לייצר עוד מצג שווא שלפיו התריע נגד פינוי היישובים מרצועת עזה. ובכלל מאז טבח ה־7 באוקטובר, מדוע לא מיהר להשתלט על ציר הצירים כבר בהתחלה במקביל לתמרון בצפון עזה, הרי מדובר באיום קיומי ממש.
עוד שקר בולט של נתניהו באותה מסיבת עיתונאים שנועדה הן לטרפד עסקת חטופים והן לרצות את הבייס הביביסטו־כהניסטי, היה הצגת מצב העניינים כאילו נתניהו הוא זה שעושה הכל לטובת עסקה, ואילו חמאס הוא היחיד שמעכב אותה. אומנם חמאס הוא ארגון טרור נאצי ורצחני שיש להשמידו והוא עורם קשיים על המשא ומתן, אבל משום מה שכח נתניהו את ה־27 במאי, התאריך שבו אישר עם הקבינט את ההצעה שזכתה למרבה ההפתעה לאישור כמעט מלא מחמאס.
נתניהו נבהל, כך על פי הדיווחים, ומיהר להנפיק מסמך “הבהרות” שלמעשה תקע את המשא ומתן. בהמשך, במקום לנסות ולהשיג כמה שיותר בעסקה בחדרי חדרים, טרח להביא להצבעה מגושמת בקבינט החלטה נגד יציאה מציר פילדלפי. ההמשך ידוע: ששת החטופים שהיו חיים עד לפני כמה ימים, נרצחו בדם קר. כן חמאס רצח אותם, אך אפשר לומר בהחלט כי ההחלטה תרמה לטרפוד המשא ומתן וגם כיום היא מסכנת את החטופים שנותרו.
עד כאן עסקנו באמת, אבל אומרים כי השקר יכול לעבור חצי עולם בעוד האמת עדיין קושרת את שרוכיה, וזה למרבה הצער מה שקורה בין נתניהו לאופוזיציה. גם אם גנץ ואיזנקוט קרובים יותר לאמת כאשר הצביעו על פחדנותו והססנותו של נתניהו, השקר של נתניהו עובד טוב יותר. עד שבאופוזיציה לא ידעו להתמודד עם הרטוריקה השקרית של נתניהו, עד שלא תוחלף הממשלה הרעה הזו, עד שלישראל לא תהיה אסטרטגיה מדינית וצבאית, ועד שלא נשוב לערכים שהקימו את המדינה המפוארת הזו, כמו האומץ, התעוזה, החוכמה, האמת והיושר, לא תהיה לנו תקומה. בינתיים נחיה על השקר ונשיר את מילות ההמנון החדש: ארץ ציון ופילדלפי.