הפיגוע הרצחני במעבר אלנבי, בו נרצחו שלושה אזרחים ישראלים על-ידי אזרח ירדני, ממחיש באופן הטרגי ביותר את מורכבות היחסים בין ישראל לממלכת ירדן ההאשמית מאז פרצה מלחמת חרבות ברזל ואת עוצמת האתגרים עימם נאלץ המלך עבדאלללה השני להתמודד בזירה הפנימית. יתכן כי העובדה שהרצח בוצע על-ידי בן לשבט אלחוויטאת ממחוז מעאן בדרום הממלכה תעצים עוד יותר את מורכבות הטיפול של המלך באירוע.
איראן מזהה מזה שנים רבות את ירדן כבטן הרכה של מחנה השלום הערבי. היה זה מלך ירדן, עבדאללה, שטבע כבר לפני כשני עשורים את המונח "הסהר השיעי", במטרה להתריע מפני הסכנות הגלומות במאמצים של איראן להרחיב את השפעתה ברחבי המזרח התיכון. בשנה האחרונה ניכרת עליית מדרגה במאמצים מצידה של איראן לערער את היציבות הפנימית בירדן.
לאחר חשיפת מעריב: תושבי העוטף בפנייה זועמת לצה"ל על סיכום תחקירי ה-7 באוקטובר
גורם מעורה חושף: "גולדקנופף הודיע - חוק גיוס תוך 3 שבועות או שאין תקציב"
זאת, תוך ניצול העובדה שעל-פי הערכות שונות, יותר מחמישים אחוזים מתושבי הממלכה, המונה כיום כ-11 מיליון, הינם ממוצא פלסטיני ופליטים שהיגרו מסוריה ומעיראק בשני העשורים האחרונים.
לכך יש להוסיף את הלכי הרוח האנטי-ישראליים בזירה הפנימית, שהתעצמו מאז פרוץ המלחמה ומתבטאים בקיום הפגנות רבות בבירה עמאן, חלקן אף בסמיכות לשגרירות הישראלית. ביטויי השמחה שנשמעו בעמאן בעקבות הרצח בגשר אלנבי יש בהן כדי להמחיש את תחושות האיבה העמוקות כלפי ישראל בקרב זרמים בחברה הירדנית. העובדה שנדרשו למשרד החוץ הירדני שעות רבות לפרסם הודעת גינוי לפיגוע, וגם זאת בלשון רפה, משקפת גם היא את היחס המורכב כלפי ישראל בעת הזו.
המתיחות בין ירדן לאיראן התעצמה בחודשים האחרונים, בעקבות מה שנתפס בטהראן כסיוע ירדני לישראל לבלום את מתקפת הטילים והמל"טים באפריל האחרון. לא בכדי שר החוץ הירדני, אימן אל-צפדי, ערך ביקור חריג באיראן לפני כחודש, בניסיון לשכך את העוינות האיראנית, סביב החששות למתקפה נוספת נגד ישראל בעקבות חיסול הניה.
מעבר לכך, איראן מנצלת באופן שיטתי את התווך הירדני כדי לנסות ולהבריח אמצעי לחימה רבים לאיו"ש, ובכלל זאת מתקני נפץ. זאת, בין היתר, באמצעות המליציות הפרו-איראניות בסוריה ובעיראק. גורמי הביטחון הירדנים מצידם הצליחו אמנם בשנה האחרונה לחשוף הברחות רבות. אבל נוכח הגבול הארוך (309 ק"מ) והפרוץ בחלקו בין ישראל לירדן, היכולת לסכל את ההברחות הינה מוגבלת.
המלך עבדאללה השני מנסה מאז ה-7 באוקטובר לתמרן בין האילוצים והלחצים הפנימיים הגוברים לבין האינטרסים האסטרטגיים הרחבים של הממלכה במערכה נגד הציר הרדיקאלי. המלך אף חושש כי התלקחות באיו"ש עלולה להקרין באופן ישיר על היציבות הפנימית בממלכה. על רקע זה, ניתן לראות את הביקורת הנוקבת והארסית שמטיחים חדשות לבקרים המלכה ראניא ושר החוץ אל-צפדי בישראל, כניסיון לרצות את האוכלוסייה הירדנית. זאת, לצד הסיוע ההומניטארי הרב שבית המלוכה מעביר לתושבי הרצועה ומקפיד לתת לכך ביטוי פומבי נרחב.
השלום עם ירדן מהווה עבור ישראל נכס אסטרטגי ועמוד תווך מרכזי בביטחון הלאומי. למעשה, ירדן משמשת כעורף הביטחוני המזרחי של ישראל עד לעיראק. ירדן אף אמורה למלא תפקיד משמעותי בתוכנית של הממשל האמריקני ליצירת קואליציה בין ישראל למדינות ערב, בהובלה אמריקנית, כנגד הציר האיראני. מכאן עולה שלערעור היציבות הפנימית בממלכה עלולות להיות הקרנות שליליות רחבות ביותר על ישראל.
המשמעות היא, כי ישראל צריכה לפעול להעמיק את מכלול שיתופי הפעולה בין המדינות. זאת, בין היתר, באמצעות היענות לבקשות הירדניות בכל הקשור לאספקת מים וגז, נוכח המצוקות החריפות מהן סובלת הממלכה. בנוסף, יש להימנע מהצהרות ומצעדים חד-צדדיים מצד שרי הממשלה, שיש בהם כדי להפר את הסטטוס-קוו בהר הבית ולפגוע במעמדו של המלך עבדאללה כשומר המקומות הקדושים.
ד"ר שי הר-צבי ראש תחום הזירה הבינלאומית והמזרח התיכון במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן.