מדינת ישראל מצויה כיום בצבת של טרגדיה נוראה – טרגדיית החטופים. משפחות החטופים בלב קרוע ובחרדת ייאוש קוראות לממשלת ישראל לעשות הכל למען שחרור יקיריהן. הלוא לא יכול להיות דבר נורא יותר ממצב בו הורים יודעים כי בנותיהם ובניהם נמקים במנהרות חמאס ובנים ובנות יודעים כי הוריהם שם. העובדה שאנשי ארגון טרור זה מסוגלים לרצוח חטופים חסרי ישע מגבירה את תחושת הייאוש והחרדה.
משפחות החטופים דורשות מהממשלה שהפקירה את יקיריהן לעשות הכל על מנת לשחררם, ובוודאי הן צודקות. 11 חודשים אחרי החטיפה הן יוצאות בהפגנות קורעות לב וסוחפות אחריהן רבים ואי אפשר שלא להזדהות עם רגשותיהן וחרדתן. אני מתקשה להבין מדוע משטרת ישראל מתעמתת איתן. יש לתת להן להפגין ללא הפרעה ומותר להן לשבש את החיים במדינה. צריך להיות ממש ערל לב כדי להתעלם ממצוקתן.
כמעט שנה ליום המזוויע ביותר בהיסטוריה הישראלית, ועדיין לא למדנו כלום
חמאס וחיזבאללה הפנימו כבר מזמן: זה המפתח לניצחון על ישראל
במציאות הנוכחית הפגנות משפחות החטופים בכל עוצמתן מוצדקות לחלוטין והן בלתי נמנעות. הן פשוט אינן יכולות לשבת באפס מעש. אך בראייה אובייקטיבית, אין ספק כי ההפגנות מחזקות את חמאס. מול לחץ גובר זה על הממשלה מצפה חמאס לוויתורים נוספים. מול זאת, הממשלה אינה רוצה להפליג בוויתורים בעסקה מול חמאס. היא שואפת להעביר לחמאס את המסר שעמדותיה מוצקות ואין היא מוותרת עליהן, על אף ההפגנות והלחצים מבפנים.
וכך אנו מובלים אל לועה של טרגדיה נוראה. מעין מעגל דמים שאין לו סוף. מאבק המתנהל בתוכנו אנו בעוד הוא צריך להתנהל כולו מול חמאס.
סיטואציה מורכבת זו מבליטה את כישלון הממשלה כולה ואת כישלונו של נתניהו. הם איבדו את אמון משפחות החטופים. אם היה למשפחות החטופים את הביטחון שהממשלה אכן עושה כל שביכולתה כדי לשחרר את יקיריהן; ואם היה להן אמון מלא בממשלה, הפגנות אלה לא היו סוערות וזועמות כל כך.
אומר מיד את דעתי. חובה עלינו להביא לשחרור החטופים, אפילו תוך נטילת סיכונים מופלגים. ישראל, לפחות חלק החברה השפוי בתוכה, לעולם לא תוכל להתאושש אם ניכשל בהשבת החטופים הביתה, ואין זה כלל משנה מה תהיינה הסיבות. אבל בכך לא מסתיימת הטרגדיה הלאומית בה אנו נתונים. כתוצאה מביקורת חריפה ואולי אפילו רגשות שנאה של חלק מהציבור כלפי ראש הממשלה, אנו שוברים עקרונות של היגיון בסיסי ופועלים נגד עצמנו.
רצח ששת החטופים, ששמותיהם ידועים לכל, הוריד אותנו מפסי החשיבה הנכונים. במקום שאנו נבליט ככל יכולתנו את המפלצתיות של מעשה רצח זה המשקף יותר מכל את אופיו הרצחני של ארגון חמאס, לא מעטים בתוכנו מפנים אצבע מאשימה כלפינו אנו וכלפי ראש הממשלה.
לא יכול להיות מצב בו מישהו מתוכנו אשם ברצח השישה ולא יכול להיות מצב בו מישהו מאיתנו התיר את דמם, ואפילו בדרך בלתי אמצעית ואפילו במידה הקלושה ביותר. שום דבר שנעשה בהתנהלות הממשלה או ראש הממשלה לא יכול להסביר ביצועו של רצח השישה. רצח השישה מסביר לעולם כולו, במונחים מוחלטים, ויותר מכל פעולת הסברה אחרת, עד כמה מלחמתנו בחמאס מוצדקת ומדוע אסור לנו להרשות לארגון טרור שכך פועל להמשיך ולהיות בגבולנו.
בזמנו ארגון דאע”ש עלה וצמח. הוא ביצע את מעשי הרצח המטורפים בדרך של מצגת לעולם כולו. כרת ראשיהם של חפים בקבוצות. העולם ברובו הבין עד כמה ארגון זה מסוכן לשלום העולם ורבים התגייסו להשמידו. ברצח השישה הוכיח חמאס כי הוא כפילו הרצחני של דאע”ש, ואם כיום יש כאלה בעולם התרבות המוכנים לתמוך בו הם יבינו כעת טוב יותר מדוע חייבים להילחם בו ולהשמידו.
במעשה הרצח המתועב של השישה ובפני הארגון העושה זאת היינו צריכים, ועדיין אנו צריכים, למקד את כל משאבי ההסברה שלנו מבלי שניטול אפילו גרגיר אבק של אשם. כי לא יכול להיות מעשה חמור יותר המסביר לעולם כולו את צדקת מאבקינו בחמאס.