הטור הזה יהיה קצר ועקרוני ותפקידו לזקק את הנושא האיראני במלחמה ואת שאלת התגובה הישראלית לכדי מספר משפטים ברורים ותכליתיים. בשבועיים האחרונים (מאז מתקפת הטילים האיראנית) השיח הישראלי מתמקד בשאלת התגובה הישראלית באיראן למתקפה זו. את המלל הרב שנשפך בסוגיה אפשר לתמצת בשני משפטים: 1. אין שאלה שחובה על ישראל להגיב, 2. דילמה אמיתית לגבי ה"איך" - סוגי המטרות שעל ישראל לתקוף - האינטרס האמריקאי, יכולותיה של ישראל, המחיר בטווח הקצר והארוך.
זירת המלחמה האמיתית: ישראל פועלת לפי חוקים חדשים ומנהלת קמפיין תודעה אפקטיבי
אין בכוונתי, בטח לא מעל גלי האתר, לעסוק בשאלת המטרות באיראן. אני סבור שזה שיח מזיק, שאינו תורם דבר להחלטות הטקטיות של מקבלי ההחלטות, אבל תורם ו"פוקח עיניים" דווקא לאויבים שלנו, המנטרים בקביעות את התקשורת הישראלית. אבל, בשל ריבוי סיסמאות ששמעתי בשבועיים האחרונים, יתכן שצריך לומר בבהירות כמה אמיתות חשובות, ועל הדרך גם להפריך "מיתוסים" ותרחישי אימים.
1. העיתוי הנוכחי = הזדמנות אסטרטגית. הן למול מבוכה אסטרטגית חסרת תקדים של איראן ושל ציר ההתנגדות, הן למול העיסוק האמריקאי הפנימי הרב בשל הבחירות והצורך של כל מקבלי ההחלטות שם בקול היהודי, והן בשל הלגיטימציה הפנימית הרבה בישראל, כולל נכונות, אף היא חסרת תקדים בשנים האחרונות, לשלם מחירים, אם יידרשו. לא ניתן לדעת מה יקרה לאחר הבחירות בארה"ב, ולכן לפנינו כעת חלון הזדמנויות של כחודש.
2. לראשונה, ישנה מבוכה אסטרטגית אמיתית בצד השני. לראשונה, איראן בעימות חזיתי וישיר עם ישראל ("מלחמת איראן הראשונה", ממנה ניסתה להימנע שנים ארוכות). המשטר עצמו במבוכה ובחשש מאוד גדול מישראל, עם ניסיונות אגרסיביים להרתיע את ישראל מתגובה, כולל פנייה לארה"ב ולמדינות הסוניות עצמן. ברקע, תסיסה אזרחית פנימית נגד המשטר וההבנה שהתגובה הישראלית יכולה לחולל תגובת שרשרת ולפגוע באינטרס העליון – שרידות המשטר.
3. הנחת עבודה חדשה היא מחויבת המציאות - שלוש חגורות הגנה על המשטר - הצבאית (טילאות, משמרות המהפכה וציר ההתנגדות ובראשו חיזבאללה), הכלכלית (מאגרי הנפט והגז, שעל ההכנסות מהם בנויה המדינה האיראנית) והגרעין שהוא תעודת הביטוח האולטימטיבית למשטר האיראני מפני כל התערבות חיצונית. צבאית - ציר ההתנגדות נפגע באופן משמעותי ואינו מהווה עוד גורם מרתיע מפני פגיעה באיראן עצמה ("אקדח טעון" ראשון שפורק) וחלק מטיליו (כמה מאות) כבר "בוזבז". המשמעות – בראייתי, זו כמעט אקסיומה שאיראן תפנה לעבר הגרעין ותנסה להסתער בכיוון - זה המהלך האיראני הבא לא משנה מה תהיה התגובה הישראלית, ולו משום הצורך הדחוף של המשטר באיראן בתעודת ביטוח לשרידותו.
4. עמדת ארה"ב - גם אם שוללת תגובה מסוג אחד ומגבילה תגובה מסוג אחר, בסוף יש דוגמאות למכביר מההיסטוריה הקרובה, כמו גם הרחוקה, שבסופו של דבר היא התיישרה בדיעבד עם ישראל, גם אם התהליך לווה בכעס רב. בינתיים, התמיכה בישראל בארה"ב היא חוצת מפלגות ואיני רואה מצב שהיא תזנח את ישראל - שבסוף היא כוח החלוץ הקדמי עבור ארה"ב במזה"ת, הן למול איראן והן למול המדינות המוסלמיות הסוניות, שלא לדבר על החזון הערכי המשותף. חשוב לומר, גם ארה"ב, שאומרת במפורש מה אינה רוצה, משרטטת בשלב הנוכחי תמונה ישנה ולא עדכנית של מה היא כן רוצה ומתעלמת מהשינוי האסטרטגי/היסטורי שנוצר במרחב.
5. מחירים לישראל למול תגובה - כאן השיח הוא ברמת כותרות בלבד, המתמקדות בטענה כי יהיו מחירים רבים, היות שמדובר באירוע "מסדר גודל אחר". בכל פעם ששאלתי למה הכוונה ב"סדר גודל אחר", הדוברים לא באמת הצליח להסביר לי בפרטים למה כוונתם. צריך לומר מפורשות - בהיעדרם הבולט של חיזבאללה וחמאס, יכולותיה של איראן די מוגבלות, בעיקר בשל הריחוק הגיאוגרפי. היא יודעת את זה ומנסה לחפות על כך ועל המבוכה הגדולה בה היא שרויה באמצעות לוחמה פסיכולוגית שמנסה להרתיע מפני פגיעה קשה בה. היכולת המרכזית של איראן מול ישראל היא מאות טילים שעוד נותרו בידה, כשהיעילות של יכולות נוספות, דוגמת כטב"מים, מיליציות ופיגועי חו"ל קיימת אף היא, אבל היא טקטית במהותה. אלו יכולים להסב נזק, אבל הם בהחלט לא תרחישי האימים עליהם אנו שומעים חדשות לבקרים.
מטאפורית, הייתי מדמה את זה לדו קרב בין אנשים - המוניטין של היריב שלי נפגע משמעותית והוא חושש לחייו, אבל הכוונה שלו לא נעלמה ויכולתו השיורית גבוהה. דווקא בשל הלהט הדתי ותחושת ההשפלה, ההשפעה שלי על הכוונה שלו ועל רצונותיו מוטלת בספק גדול וניתן להניח שאם לא ייפגע פיזית ובאורח אנוש בדו קרב, מיד לאחריו הוא יבנה מחדש את חליפות ההגנה שלו, לקראת הסיבוב הבא עימי. הוא ימתין לי בעוד זמן מה, יטפל בחבריו הפצועים וישקמם וינסה להרוג אותי בכל מקרה, כשהפעם הוא כבר למד אותי ולצידו נשק מתקדם בכמה סדרי גודל. המשמעות היא שעליי, בשלב ראשון, לנטרל את "האקדח הטעון" שהוא מחזיק מכוון אליי (אחד כבר ניטרלנו, נשאר הגרעין) באופן שיקשה עליו מאוד לעשות בו שימוש בעתיד.
כשיש איום קיומי עליי, סביר שלא אחשוב באותו הרגע על המחירים שאשלם אם אתקוף את יריבי בצורה כזו או אחרת. אני מבין שדווקא אשלם בכל מקרה מחירים מאוד גבוהים בעוד זמן מה, אם לא אפגע משמעותית ביכולותיו עד כדי הריגתו. להערכתי, אגב, המחיר לתגובה הישראלית לא יהיה קטסטרופלי ולא קרוב לכך. זה בראייתי בפשטות המצב כאן.
בהיעדר תגובה לא פרופורציונאלית (שמוכוונת הן לאקדח הטעון והן לערעור שרידות המשטר) המחיר יהיה חריף יותר כשמדובר במשטר שואף נקם, החושש לשרידותו: הסתערות לעבר יכולת גרעינית, שיקום בכל דרך אפשרית של ציר ההתנגדות והפרעה אגרסיבית ובלתי פוסקת לניסיונות לקדם מציאות אזורית חדשה. תהיה הפקת לקחים משמעותית שתמצא מולנו אויב חכם, חזק ונחוש יותר בסיבוב הבא - כשהמלחמה הזו היא רק קדימון לבאה אחריה. כך, בצורה הפשטנית הזו (והיא פשטנית במכוון) ניתן להבין כי המחיר של תגובה פרופורציונאלית הוא גבוה הרבה יותר לאורך זמן מהמחיר של תגובה בלתי פרופורציונאלית.
לדיון העקרוני הזה יש להוסיף את שאלת היכולות הישראליות, שאלת השותפות עם ארה"ב ומדינות נוספות בתגובה. המטרה בסופו של דבר - תגובה שצריכה להביא לכך שמלחמת איראן הראשונה תהיה גם האחרונה, בטרם ניתן יהיה לעצב מציאות אזורית שונה מהותית מבעבר בהובלתן של ארה"ב וישראל.
הכותב הוא סא"ל במיל', לשעבר ראש זירה במודיעין ובאגף התכנון של צה"ל