אחת השאלות שנשאלת ללא הרף היא מה בדיוק מעכב את התגובה לאיראן? מה יהיה גובה התגובה ולמה בדיוק אנחנו מחכים. המדינה בסוג של ״הולד״ על התגובה, חברות התעופה לא חוזרות לטוס לישראל מהחשש שאוטוטו תהיה תגובה, אירועים מתבטלים, האזרחים במתח כי יודעים שהתגובה זה לא סוף פסוק. אחרי התגובה תהיה תגובת נגד ורק אז נוכל לדעת אם האירוע מוכל או שהוא רק מתחיל.
חשוב להבין שלמומנטום לתגובת נגד יש כללים משלו. עברו שבועיים יום מאז שאיראן תקפה בישראל וכל יום נוסף שעובר עושה את התגובה פחות רלוונטית. גם מבחינת לגיטימציה בינלאומית, שגבוהה מאד ביום שאחרי והולכת ופוחתת עם כל יום שעובר וגם מבחינת היכולת להגיב בחוזקה. ככל שעובר הזמן – תגובה לא פרופורציונאלית הופכת להיות חסרת הקשר.
שנית, זה בסדר גמור להשאיר את איראן במתח ולהגיב ״בזמן ובמקום שנראה לנכון״, רק שדי ברור שזה לא בדיוק מה שקורה פה. חילופי המסרים בין ישראל לארה״ב לגבי זמן והיקף התגובה מודלפים לכולם. הסיבה להדלפות היא חוסר אמון משווע בין הבית הלבן לישראל. אומנם, היחסים מצוינים בדרג הצבאי, אבל בכל מה קשור לדרג המדיני, שם יש חוסר אמון מוחלט ומופגן. זו הסיבה שבסביבתו של ביידן טרחו להדליף לתקשורת מהם קווי המתווה שסוכמו בנוגע להיקף התקיפה של ישראל באיראן.
בארה״ב לא רוצים שישראל תתקוף את מקורות הנפט, מכיוון שזה יביא להעלאות מחירי הנפט בעולם והם גם מטילים וטו על תקיפת מתקני הגרעין, כי לא מעוניינים לקחת את הזיכון של מלחמה אזורית – רגע לפני בחירות.
נשאלת השאלה המהותית – ישראל עד עכשיו לא ביקשה רשות, למה עכשיו כן? כי הגענו לשלב שבו אנחנו לא יכולים להוציא לפועל תקיפה באיראן בלי לקחת בחשבון שתהיה תגובה ותגובה איראנית תדרוש סיוע אמריקאי. ההנחה היא שאיראן תתקוף בחזרה, ואז יהיה צורך בקואליציה שתסייע לישראל בהובלת ארה״ב.
למעשה, ההישגים של השבועות האחרונים שהצליחו להציב את ישראל כשידה על העליונה ולהחזיר בחזרה את ההתרעה שהייתה כה חסרה – הולכים ונשחקים בכל יום שהדיונים בינינו לבין האמריקאים פרוסים לעיני כל. הטענה לפיה ״הכל מחושב ויש לנו אסטרטגיה ברורה״ מאוד בעייתית בשלב הזה. לכאורה, העיכוב בתקיפה מכוון ונועד "להרדים" את האיראנים. טענה זו יכולה הייתה לתפוס מים אם האמריקאים היו מסוגלים לשמור על דממת אלחוט ולא לפרסם נ.צ. של התקיפה בעיתונות.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
כעת, האסטרטגיה הכי טובה שלנו תהיה להגיע להסכם עם ארה״ב אודות היקף התגובה באיראן, אבל לדאוג לאותת לטהרן שאין להם אפשרות לתגובת נגד ואם תהיה כזו – היא תישא בתוצאות של תגובת נגד חמורה שבה תשתתף גם ארה״ב.
צעד כזה יהיה משמעותי גם לחיזוק ההרתעה וגם יהיה גורם משמעותי במלחמה על התודעה. עבור שחקן כמו איראן, להכיל את התגובה של ישראל זה לא דבר של מה בכך. לכן, גם אם ישראל לא תתקוף את היעדים שביקשה, היא תצא מהסבב הזה כשידה על העליונה.