השבוע הוסכם על הפסקת אש למשך 60 ימים בחזית הצפונית. במקביל, הכנסת קבעה כי בעוד 60 יום על אונר״א להפסיק את פעילותו. על פי הדין הבינלאומי ישראל מחויבת להעמיד חלופה בת קיימא במקום אונר"א למילוי התפקידים שמילא בעזה. ועוד במקביל: נותרו 50 יום לכניסתו של דונאלד טראמפ לתפקידו כנשיא ארה״ב, אירוע אשר כבר מביא עמו התפתחויות מדיניות ודיפלומטיות שונות (באוקראינה, באיראן ועוד).
כל זאת, על רקע התרחשויות רבות אחרות, בין השאר: פעילות צה״ל ברצועת עזה נמשכת לצד מאמצים שהיקפם עדיין לא ברור להתיישבות יהודית ברצועה, בצפון סוריה המורדים הסונים-ג׳יהאדיסטים פתחו בהתקפה על כוחות אסד (לא תמיד אויבו של אויבי הוא ידידי), וטורקיה, רוסיה וארה״ב מעורבות. ולהבדיל, עסקת חטופים לא נראית באופק.
מעט ידוע על פרטי ההסכם שנחתם בין ישראל ללבנון שכן זה לא הוצג בשקיפות לציבור. עם זאת, כמו שיודע כל מי שחתם על הסכמים, מה שחשוב זה יישום ההסכם. ימים יגידו האם לבנון, ישראל, ארה״ב וצרפת יצליחו למנוע מחיזבאללה לבנות מחדש איום פיזי על הגליל והגולן ואיום אסטרטגי על מדינת ישראל.
כדי להצליח בכך צריך בנוסף לנחישות צבאית גם פעולות מדיניות שיחזקו את מדינת לבנון מצד אחד ויחלישו את חיזבאללה מצד שני (כגון, מניעת כניסת ציוד צבאי, עצירת הזרמת כספים, פגיעה בנכסי חיזבאללה בחו״ל). יש לזכור, צה״ל לא יכול להשמיד כל טיל ולהרוג כל פעיל, ולכן כוח צבאי ללא פעולות מדיניות משלימות, אף פעם לא יספיק. לעיתים אפילו ההיפך, כוח צבאי עלול להזיק, כיוון שלבדו הוא עשוי להגביר את המוטיבציה של אויבינו, להרחיב את מעגל האויבים של ישראל ולהקשות על ידידינו לשתף איתנו פעולה. ולכן, למרות שפרטי ההסכם לא ידועים לנו, טוב עשתה הממשלה שמינפה את ההצלחות הצבאיות הרבות להסכם שעשוי להביא באמצעים מדיניים את מה שלעולם לא יוכלו אמצעים צבאיים להשיג לבדם.
וכך על הממשלה לעשות גם בחזית הדרומית. בלי קשר לתוצאות ארוכות הטווח של ההסכם בצפון, יש למנף אותו ואת שיתוף הפעולה שנוצר סביבו כדי לקדם את השגת מטרות המלחמה בדרום: השבת החטופים ויצירת חלופה שלטונית לחמאס. בלא מעורבות בינלאומית אין אפשרות להשיג את שתי המטרות הללו. שלטון צבאי של ישראל, שמשמעו גזר דין מוות לחטופים, אמנם יבטיח שחמאס לא יחזור כגורם שלטוני ברצועת עזה, אבל לא ימנע את פעילות הטרור של חמאס, שתמצב אותו כמייצג האותנטי של הפלסטינים, וכמובן תעלה לכולנו בדמים ובממון רב.
שלטון צבאי ברצועת עזה גם יפגע ביחסינו עם ידידותינו בעולם הערבי ובעולם המערבי וגם יגדיל את התסיסה ביהודה ובשומרון. במילים אחרות, זהו פתרון קצר טווח שלא מטפל בבעיה אלא מעצים אותה. ממול, עומדת האפשרות לעסקת חטופים, שכוללת הפסקת הלחימה, יציאה של צה״ל וכניסה של כוחות ערביים-בינלאומיים לרצועה, שיפעלו בשיתוף עם גורמים פלסטיניים לחלוקת הסיוע ההמוניטרי, לשיקום הרצועה ולבניית מנגנוני שלטון פלסטיני מתון.
כמו בצפון, גם ברצועת עזה, ימים יגידו האם הסכם כזה ישיג גם את מטרותיו ארוכות הטווח – ביטחון לתושבי הדרום ולמדינת ישראל כולה. וגם כאן, ישראל יכולה לתרום להצלחת יישום ההסכם על ידי המשך פעולות מדיניות, שימנעו התעצמות צבאית וכלכלית של חמאס מצד אחד ויפחיתו את המוטיבציה להצטרף אליו, מצד שני.
מה שמביא אותנו שוב לכך שהאינטרס הישראלי הוא חיבור הפלסטינים לציר המתון. ברית המתונים כנגד הכוחות הג׳יהאדיסטים במרחב המזרח התיכון לא תהיה שלמה ויציבה ללא חיבור הפלסטינים לברית זו. המשך הסכסוך הישראלי-פלסטיני במתכונתו הנוכחית מאיים לא רק על חיינו (רק אתמול נפצעו תשעה ישראלים, ביניהם אחד באופן אנוש, בפיגוע ירי בשומרון) אלא גם על היציבות של המשטרים במדינות ערב השונות.
כמו שהפך ברור מאי פעם בשנה האחרונה, להסכמים עם מדינות יציבות יש תרומה אדירה לביטחון מדינת ישראל. השלום עם מצרים, ירדן ומדינות המפרץ הוא בראש ובראשונה נכס בטחוני. כך גם נורמליזציה עם סעודיה ועם מדינות ערביות נוספות. לעומת זאת, מדינות כושלות הן כר להשפעה איראנית ולהתפתחות ארגוני טרור לא מדינתיים, שפוגעים בביטחון ובכלכלה – כך בתימן, בעיראק ובסוריה וכמובן בלבנון.
מאז 7.10 יש למדינת ישראל הזדמנות לחבר את הפלסטינים לציר המתון. הניסיון ההיסטורי מלמד שכדי להפוך עם לשוחר שלום, חובה ללוות את המכה הצבאית הקשה בהבטחת אופק של עצמאות ושגשוג לצד צעדים לדה-רדיקליזציה ולדה-מיליטריזציה. גם כאן, שיתוף פעולה עם מדינות ערב המתונות ועם מדינות המערב הכרחי כדי להצליח במשימה הקשה הזו, שבסופה, מדינה פלסטינית מתונה, מפורזת ויציבה, שתוכל לחיות בביטחון ובשגשוג לצד מדינת ישראל בטוחה ומשגשגת.
מאליו ברור שכמו שהמשך הסכסוך הישראלי-פלסטיני מסכן את ישראל, כך גם מדינה פלסטינית שמעוניינת בהשמדת מדינת ישראל. לכן, כמו בצפון ובדרום, על מדינת ישראל לפעול בנחישות וביוזמה ובשיתוף פעולה עם הציר המתון-מערבי כדי לשרטט צעדים שיובילו בסופו של תהליך להקמתה של מדינה פלסטינית מתונה, מפורזת יציבה ושוחרת שלום.
מאז 7.10 ישראל הפעילה כוח צבאי רב שהביא להישגים חשובים. גם היום לא מאוחר מכדי ללוות את ההצלחות הצבאיות בצעדים מדיניים. יתר על כן, על מדינת ישראל למצות בכל החזיתות את כל החלופות של פעולות מדיניות לפני שהיא מוסיפה לשלוח את חיילינו להילחם בשמה. החודשיים הקרובים הם חלון הזדמנויות נדיר להביא למהלכים היסטוריים שישנו את מפת המזרח התיכון.
המחברות הן חברות סגל באוניברסיטת תל אביב, ממקימות ״פורום היום שאחרי המלחמה״ ומובילות תנועת ״האינטרס הישראלי – ברית ביטחון אזורית״