יותר מחצי מיליון רוכבי אופנועים וקטנועים יוצאים בכל בוקר לשגרת יומם, ולא בטוחים שיחזרו הביתה בסוף היום. זוהי המציאות של רוכבי הדו־גלגלי הממונע בישראל. מתחילת שנת 2017 נהרגו 38 רוכבי אופנועים וקטנועים בתאונות דרכים, לעומת 30 רוכבים שנהרגו בתקופה המקבילה בשנה שעברה - זינוק חד בשיעור של כ־%30.
עלייה חדה כזו אינה מקרית, וכפי שהורגלנו, האצבע קלה בכל הקשור לגורם האנושי ככזה שאשם בתאונה. הורגלנו להאמין שרק הנהג אשם בתאונות הדרכים, אלא שהמדינות המתקדמות בעולם כבר הבינו שתליית האשם בגורם האנושי הנה גישה חסרת אחריות, שטחית ומיושנת שמסירה ממקבלי ההחלטות אחריות, אך לא באמת תורמת לצמצום מספר הנפגעים בתאונות הדרכים.
מדינת ישראל מפקירה את רוכבי האופנועים והקטנועים שלה. אני אומר זאת באמונה שלמה. רוכבי הדו־גלגלי הם אוכלוסייה קטנה יחסית, ובעיקר כזו שחשופה לתאונות דרכים. במקום לשמור על הרוכבים נטולי הגנת השלדה, חגורות הבטיחות וכריות האוויר, המדינה מזניחה אותם ולמעשה מתנערת מאחריותה הבסיסית להגן עליהם.
הדוגמאות לכך רבות ומקוממות יחדיו. נהגי כלי הרכב הפרטיים לא מודעים לכך, אבל צבע הסימון שבכביש גורם לכלי רכב להחליק כשהכביש רטוב. עצירה פשוטה במעבר חציה ביום גשם, אפילו במהירות נמוכה, הופכת לפעולה מסוכנת שגורמת לאיבוד שיווי המשקל של האופנוע. מעקות הבטיחות שבצדי הדרך, אלו שתפקידם למנוע מכלי הרכב לסטות מהכביש, הם האויב הגדול של הרוכבים. מתכנני המעקות והכבישים רואים לנגד עיניהם את המכוניות, אבל מתעלמים מכך שיש גם אופנועים בכביש. עמודי מעקות הבטיחות הופכים לגיליוטינה שקורעת ומשפדת את מרכז גופו של הרוכב כשזה מחליק ומתנגש בהם. במקרים הקלים זה מסתיים בקטיעת גפיים, אבל ישנם רוכבים רבים שמזלם לא שפר עליהם, ומעקה הבטיחות גזר עליהם גזר דין מוות.
דוגמה נוספת וחסרת רגישות היא מחירי הקסדות, המגנים ומערכות הבטיחות. רוכבים רבים שהפרוטה אינה מצויה בכיסם ייאלצו בעל כורחם להגן על עצמם בעזרת ציוד זול ואיכותי פחות. במילים אחרות: המדינה לא מנגישה את אביזרי הבטיחות לרוכבים. בשנים האחרונות ניתנות הטבות והקלות במס לנהגים שרוכשים אביזרי בטיחות מצילי חיים לכלי הרכב הפרטיים. נכון עושה המדינה שמעודדת כלי רכב בטיחותיים יותר, אבל מדוע רק לנהגי הרכב הפרטי?
מדוע לא להוריד את המס לרוכבים ברכישת קסדות, מגנים ומערכות בטיחות כמו מערכת נגד נעילת גלגלים או מערכת בקרת משיכה שתפקידה לשמר אחיזה מרבית של הצמיגים את הכביש? מה טובים חייהם של נהגי הרכב הפרטי המוגנים בשלדת ברזל מחייהם של רוכבי האופנועים והקטנועים?
הגיע הזמן שמשרד התחבורה והבטיחות בדרכים יחשב מסלול מחדש בכל הקשור ליחסו לרוכבי האופנועים והקטנועים, יפסיק להפקיר אותם ויחבק אותם. פעולות כמו החלפת צבע הסימון שבכביש, התקנת פס הגנה לרוכבים במעקות הבטיחות והורדת המע"מ ברכישת אביזרי בטיחות הן פעולות פשוטות שלא עולות כסף רב ויכולות לעשות את ההבדל בין חיים למוות כבר מחר.
השינוי חייב להתחיל בלקיחת האחריות והפסקת הטלת האשמה על הרוכבים בתשדירי פרסום חסרי תכלית והבנה שגם הם משתמשי דרך לגיטימיים. רק כך יוכלו מאות אלפי הרוכבים לחזור הביתה בשלום. זה בסך הכל מה שהם מבקשים: לחזור הביתה בשלום.
הכותב הוא מנכ"ל עמותת “אור ירוק".