הפלסטינים מפרסמים שהיהודים משתמשים בדם מוסלמי לאפיית אוזני המן

במהלך חג הפורים פרסם אתר סוכנות הידיעות הפלסטינית "מען", המזוהה עם תנועת פת”ח, מאמר. הכותב, יוסוף מסטפא דאווי, מספר על אוזני המן, וכך הוא כותב: “פלסטינים לא יכולים להרגיש בנוח בפורים, ודאי שלא לשמוח. הם גם לא יכולים להמשיך בחיי היומיום. הם חוששים מקורבנות האדם שאותם מקריבים היהודים כדי להשתמש בדם לאפות את המאפה המפורסם, וזאת לשם הטקסיות”. 
 

קורבנות אדם? דם כמרכיב סודי במאכל טקסי? מדובר בעלילת דם קלאסית שאותה הכרנו בגלגוליה הקודמים ברוסיה הצארית, אירופה ומדינות ערב. לפני כ־16 שנים עבדתי במכון "ממר”י" לחקר תקשורת המזרח התיכון בראשותו של אל”מ במיל’ יגאל כרמון. זהו גם המכון שתרגם ופרסם את המאמר הנ״ל, למען ידעו מה קורה ברשות הפלסטינית. אני זוכרת כי אחד המאמרים הראשונים שאותם תרגמתי לעברית ולרוסית במסגרת העבודה שלי פורסם על ידי דוקטורית סעודית בעיתון נפוץ, שגם הוא הוקדש לפורים, ושם כתבה שיהודים משתמשים בדם תינוקות נוצרים ומוסלמים כדי לאפות אוזני המן, תוך תיאור תהליך האפייה הכולל הנחת הקורבן בתוך חבית עם מסמרים כדי לאגור את הדם.
 

עלילת הדם השקרית והזדונית הזאת ממשיכה להישמע ולהיכתב גם במאה ה־21. בשנות האלפיים הגיעה העלילה לטלוויזיה המצרית והלבנונית, והפעם - לאתר "מען" הפלסטיני.
 

אסור לעבור לסדר היום, כשאנו עדים להסתה מסוג זה, ודאי לא כשהיא במגמת התגברות בשלוש השנים האחרונות. מחקרו של חברי, פרופ’ רוני שקד במכון טרומן באוניברסיטה העברית, מסביר על ספרי הלימוד הפלסטיניים, כי גם שם הולכים ונערמים סיפורי הבדיה, במיוחד בשנה האחרונה. והמסקנה? מאלו שמפיצים שנאה ועלילות דם, עלינו הישראלים להיפרד בהקדם. ההסתה הפלסטינית היא חלק ממה שקורה בעולם הערבי הגדול, שם ממשיכים לצפות בסדרות אנטישמיות ולהוציא מחדש את ספריו של היטלר.
 

על כל אלו שמנסים לקדם תוכניות לפתרון הסכסוך, לרבות הנשיא טראמפ, להתייחס ברצינות גם לנושא ההסתה. חשוב כי אלו שעוסקים בגיבוש המדיניות ובעיקר מממנים את הרשות הפלסטינית יבינו כי ההסתה הזו מסוכנת ויכולה לחבל במה שיקרה כאן גם היום וגם מחר, גם בזמן ההיפרדות וגם אחר כך.

הסיפור הזה הוא לא הראשון, ודאי לא יהיה האחרון. עלינו לדעת כי זו המציאות ולא ניתן לעצום עיניים נוכח הדברים שמתרחשים אצל שכנינו ברשות הפלסטינית. אם לא נתנתק מהם, ולא ניפרד מהם כך שהם יחיו במקומם ואנחנו במקומנו, נתמזג למדינה דו־לאומית שבה זה יהיה הלך הרוח. את המחירים אפשר לנחש: פנטזיית דו־קיום במדינה כזאת, שעליה הוזים בימין הקיצוני וגם בשמאל הקיצוני, נועדה לכישלון.

גם למדינות שמממנות את הרשות הפלסטינית יש תפקיד - להבהיר להנהגה כי התנהלות כזו לא תתקבל בסלחנות: היא לא מקרבת פתרון - היא מרחיקה אותו. היא מרעילה את דעת הקהל ומזינה ילדי בית ספר בשנאה, שאותה מקבלים לווריד דרך ספרי הלימוד.