ההתנהגות של ראש הממשלה השבוע בפרשת הכניעה לחמאס – ללא תנאי, ולו הבסיסי, של הפסקת ההשתוללות של מחבלים לאורך גדר הרצועה – העלתה בזיכרוני חוויה משמעותית, שגם היא, לגמרי במקרה, התרחשה בגבול רצועת עזה, ולימדה אותי שיעור על מנהיגות ברגעי מבחן, שאי אפשר ללמוד בשום דרך אחרת, כנראה.
בשנת 2004, במהלך שירות מילואים בגזרת נח"ל עוז, הצטרפתי לכוח של הגדוד בו שירתי, אשר סייר לאורך גדר המערכת שמפרידה בין ישראל ובין שטחי הרצועה. לפתע נורתה עלינו אש מנשק קל וקליעים פגעו בגדר ההפרדה המונעת ירידת כלי רכב מהדרך הצמודה לגדר. ראיתי את מפקד הכוח מזדקף תוך עשיית שני צעדים מהוססים אחורה, כאילו איבד את שיווי המשקל, ללא שהגיב מידית לאירוע.
בוואקום הפיקודי שנוצר (אחרי תרגולת "נתקלנו" ו-"לשכב ולהשיב אש" וכו') הבנתי שזו כנראה הפעם הראשונה והאחרונה שמישהו יורה עלי כאשר אני במדים והחלטתי לחגוג בריקון שתי מחסניות לתוך מעבר מים שהיה ממוקם מתחת לגדר ואשר "חשדנו", לרגל החגיגה החד-פעמית, שמחבלים יכולים לעבור דרכו לשטחנו. אחרי כמה דקות הגיע הג'ינג'י עם המפתחות ופתח את השער בגדר, דרכו נכנס טנק מהגדוד, שחגג אף הוא בירי מקלעים למקום "משוער" נוסף בו ייתכן היה שרובצים המחבלים, וכך נגמר הסיפור.
הערכתי את המפקד הלא מתפקד, לאחר לא מעט שנים של שירות מילואים משותף, ולא רציתי לחלוק עם אף אחד את עובדת חוסר תפקודו, אבל אחרי כמה ימים ראיתי שני חיילים שהשתתפו בהיתקלות כאשר הם מבצעים תוך כדי צחוק את ה"ריקוד" שביצע המפקד בשניות בהם היה צריך לתת פקודות ברורות לפקודיו.
הם שאלו אותי תוך כדי גיחוך אם ראיתי את האירוע. עד אותו רגע הייתי בטוח שרק אני צפיתי באותו קצין בחולשתו, אבל מיד הבנתי משהו שרק באירועים כאלה ניתן להבין: שברגעי מבחן אמתיים העיניים שלנו, של כולנו, מוצאות תמיד את מי שצריך לתת פתרון לבעיה וננעצות בו. הוא אמור להרגיש את הדקירות בגב. אנו רואים בדיוק איך הוא מגיב, ומבינים בדיוק את איכות תפקודו. אין לנו צורך בוועדות חקירה ולא בתחקיר מבצעי. גם לא בנאומים חוצבי להבות בדיעבד.
בנימין נתניהו, ולא רק הוא, הוכיח בימים האחרונים וואקום מנהיגותי. רציתי לומר לו שכולנו ראינו. לשר המינורי צחי הנגבי – פעם מטפס כחתול על האנדרטה בעיר ימית שבתוככי סיני לבל תימסר למצרים אחרי הסכמי השלום, וכיום גס ליבו אפילו ביישובים כגון אשקלון – רציתי לומר שכולנו שמענו, הבנו והטמענו את התהליך שעובר כנראה פוליטיקאי שהציבור השאיר אותו זמן רב מדי במערכת, ועבר בשקט על דילוגו ממפלגה אחת לרעותה וחוזר חלילה.
להבדיל, רציתי לומר לתושבי מדינת ת"א שאי הגעתם להפגנת תושבי עוטף עזה, בצומת עזריאלי שלשום, היא אקט מעליב של חוסר הזדהות בסיסית בין אזרחים, וזאת למרות שיכלו לחגוג יחד עם המוחים את חוסר תפקודו של ראש הממשלה החלש מול החמאס, השנוא על רובם של הרצים בלילה. רציתי לומר לתושבי העיר ללא הפסקה, צאצאי עולי מזרח אירופה, כי באי השתתפותם באירוע הם החמיצו את ההזדמנות להפגין אחדות גורל עם תושבי היישובים ללא הפוגה, אזרחי ישראל אף הם, שאיתרע מזלם על רקע עדתי, לאחר שסביהם וסבתותיהם נשלחו עם הגעתם ארצה דווקא ליישובי הפריפריה.