אנו נוטים לראות באיומים האסטרטגיים המגיעים מעזה, את האיומים העיקריים על המרחב הישראלי, אולם, עזה מספקת אתגרים גדולים לישראל גם בתחומים סביבתיים. האמת המרה היא שככל שתושבי עזה תלויים לקיומם באספקת משאבים מישראל, ישראל אף היא תלויה באספקתם לתושבי עזה. בארות מים מקומיות היו בעבר מקור המים העיקרי של עזה, אך הן הומלחו בשל קדיחת יותר מ־3,000 קידוחים, שרוקנו את המים המתוקים ואפשרו למי ים מלוחים לחדור לאקוויפרים. 95% ממי התהום של עזה אינם ראויים לשתייה, ושאיבה נוספת גורעת מים גם מהאקוויפר בצד הישראלי.
לישראל יש אינטרס לספק מים לעזה, אחרת גם מאגרי המים שלה ייפגעו, בניגוד למצרים למשל. עזתים רבים רוכשים מים מותפלים מספקים פרטיים, אך אלה ניתנים במשורה ואינם זמינים לכל האוכלוסייה. לכן רמת ההיגיינה ברצועה ירודה מאוד, מה שעלול לגרום למגפות. ומגפות, כידוע, אינן יודעות גבולות.
גם הטיפול בשפכים ובפסולת מוטל לפתחה של ישראל אחרת היא זו שתסבול מהזיהום המגיע מעזה. מדי יום מזרימים העזתים מאות אלפי קוב ביוב אל הוואדיות ברצועה ואל הים. זיהום זה עובר בתת־הקרקע, מגיע אל האקוויפרים משני צדי הגבול, ונמהל במי השתייה. אם ישראל לא תטפל בו, היא תהיה הנפגעת העיקרית. זרמי הים הסמוכים לרצועת עזה נעים צפונה, ולכן נושאים את מי הביוב, וחלק ניכר מהפסולת הנזרקת לים, ישירות לחופי זיקים, אשדוד ואשקלון.
באשקלון יש מתקן התפלה של מי ים המושבת מדי פעם עקב הזיהום המגיע מעזה. חופי אשקלון וזיקים נסגרים למבקרים מעת לעת עקב ריכוז גבוה של מזהמים במי הים כתוצאה מהביוב העזתי. בשכונות רבות בעזה יש הצפות ביוב. הטיפול בביוב בעייתי בשל הקצאת החשמל המוגבלת לרצועה, היעדר תשתיות ומשאבים, כך שרק 25% מהשפכים בעזה מטופלים, והשאר זורם לים.
העזתים שורפים חלק מהפסולת שלהם במשרפות פתוחות. שריפת אשפה נחשבת למזהם חמור. הרוח בעזה מערבית, ולכן הזיהום מגיע ישר לישראל. מבקר המדינה פרסם ב־2017 את המסמך: "זיהום חוצה גבולות" ובו מפורטת שורת מפגעים המחייבת טיפול. הבנק העולמי מימן הקמת מכון טיהור שפכים בבית להיא ב־75 מיליון שקל, המסוגל לטהר רק כשליש משפכי עזה, אולם, בשל מחסור בחשמל המכון אינו פועל.
גם המתקן הסולרי שאמור לספק בקרוב חשמל לרצועה לא יכסה את שנדרש לטיפול בפסולת הרבה, ובינתיים הנפגעת העיקרית היא ישראל. לכן, בסופו של דבר תיאלץ ישראל לטפל בכל הזיהומים המגיעים מהרצועה, או שתשלם על כך מחיר סביבתי יקר.
הכותב הוא ד"ר לגיאוגרפיה סביבה וחברה, עורך וכותב ראשי באתר Economarks