מדיניות "הקווים האדומים" שנוקטת הממשלה ושמיישם צה"ל בסוריה היא מדיניות נכונה, שהוכיחה את עצמה בשנים האחרונות. עיקריה, כפי שהגדרתי אותם כשר הביטחון וכפי שאושרו על ידי הקבינט המדיני־ביטחוני, ברורים: מצד אחד הקפדנו שלא להתערב במלחמת האזרחים העקובה מדם בסוריה. לפי האומדנים, כ־700 אלף איש נהרגו במלחמה זו, עוד מיליונים נפצעו, וכמחצית האוכלוסייה נעקרה מביתה.
מצד אחר הקפדנו לעמוד על משמר האינטרסים הלאומיים־הביטחוניים של מדינת ישראל על ידי התוויית "קווים אדומים" לכל השחקנים המעורבים במלחמה זו: המשטר הסורי, ארגוני הטרור האסלאמיסטיים (דאע"ש וג'בהת אל־נוסרה), וכן למשטר האיראני ולחיזבאללה – תומכי המשטר. ה"קווים האדומים" הובהרו גם לשחקניות מפתח נוספות, בראשן ארה"ב ורוסיה.
מדיניות זו הוכיחה עצמה. תושבי ישראל בכלל ותושבי רמת הגולן בפרט לא אוימו על ידי הגורמים העוינים לנו בסוריה ושגרת חייהם לא הופרעה. יתרה מזו, רמת הגולן נהנתה מפריחה בתקופה זו. עקרון חשוב במדיניות זו היה עקרון העמימות ואי לקיחת אחריות, גם כאשר הפעלנו כוח לנוכח חציית "קו אדום". למדיניות העמימות יתרונות רבים: הצד השני יודע ומבין היטב מי הכה בו ומדוע, אך יכול להכיל זאת ואף להכחיש שהותקף, כדי שלא יחויב להגיב, כאשר הוא מודע היטב לנחיתותו. פעילות זו חיזקה מאוד את ההרתעה שלנו.
בשנתיים האחרונות נשחקה העמימות הזאת על ידי רמזים בוטים מצד גורמים רשמיים לאחריותנו, ובעקבות זאת הצד השני החל להגיב בירי אש נגד מטוסים. פשוט לא הותרנו לו ברירה, משום שכרסמנו בעצמנו ב"מרחב ההכחשה".
שלא יהיה ספק - ירי טיל הקרקע־קרקע לשטחנו השבוע (כנראה לאתר החרמון) הוא תוצאה ישירה של לקיחת אחריות על פעילות זו בהווה ובדיעבד. בהתבטאויותיו ראש הממשלה ושר הביטחון בנימין נתניהו לקח אחריות באופן ברור, מה שחייב גם את צה"ל לפרסם הודעה רשמית ומפורטת באופן חריג על פעילות מבצעית במרחב הסורי. שתי ההתבטאויות האלה, של נתניהו ושל הצבא, אינן משרתות שום אינטרס ביטחוני שלנו. להפך, מדובר בתקיעת אצבעות בעיני הצד השני, שמאלצת אותו להגיב.
ההסבר היחיד לשינוי במדיניות הוא אינטרס פוליטי ושיקולים פוליטיים שאין להם מקום כשמדובר בביטחון ישראל. האם נכון להעדיף אינטרס פוליטי על אינטרס ביטחוני־לאומי? תחליטו אתם.
הכותב הוא יו"ר תל"ם וכיהן כרמטכ"ל וכשר הביטחון