זה לא אותו נסראללה

עזה, ובני גנץ, והחילוץ בברזיל, ועוד סוגיות בוערות מחקו מהתודעה את הראיון הראשון עם חסן נסראללה מאז גילוי מנהרות חיזבאללה. נסראללה השיב לקהלו כל מה שחסך ממנו בחודשיים שבהם נעדר מן המסך, וגם סיפק הסבר לשתיקתו. "ידעתי שהישראלים במסע תקשורתי", אמר בפתח דבריו, "והם רוצים לגרור אותי לתוכו, אז החלטתי לא להגיב". 

את הסיבה האמיתית לשתיקה למדנו אחר כך. לנסראללה אין תשובה מוחצת לאובדן המנהרות. ועם זאת, הדיון בהן היה פעוט ערך. שהרי אין זה חשוב כיצד יגיב נסראללה ואילו מילים מפוצצות יגייסו שני הצדדים לטובתם. יותר חשוב מה יעשו.

שלוש שעות ורבע ארך הראיון בערוץ הלבנוני אל־מיאדין, ונסראללה התכונן אליו ארוכות. את דף המסרים הוא ניסח לעצמו מראש, וגם חלק מן הביטויים או המשפטים שבהם השתמש. הוא גילה בקיאות בשמות בכירים בישראל והוכיח שהוא עוקב אחר השיח הציבורי כאן. הוא אומנם אינו צופה בערוצי הטלוויזיה שלנו, כמו ידידו דובר העברית יחיא סנוואר, אבל מצויד היטב במידע הרלוונטי. 

שלוש שעות ורבע, ואף לא רגע אחד משעמם. שפתו של נסראללה עשירה, דיבורו שופע פרטים, ויש לו קסם אישי. הוא יודע לשלוט אפילו במנעד הקול. עולה ויורד היכן שצריך, בטונים הנכונים, ואינו מעייף את השומע. יש לו חוש הומור מפותח ויכולת לגלוג עוקצנית. משפטנים היו אומרים, לאות הערכה, שהוא ליטיגטור טוב. ביכולתו לפרק סוגיה לגורמים ולהניח בפני השומע אוסף טיעונים משכנע. יש רק מנהיג אחד באזור שמצויד גם בתכונות הללו כשהוא רוצה. הכנה יסודית, רטוריקה נעימה לאוזן ורמת טיעונים גבוהה. שמו בנימין נתניהו.   

ולמרות הכל, הפעם ראינו נסראללה אחר. עייף ושבע מלחמות. בעדינות מרומזת הדף את המראיין המתרפס, שראה בו כל־יכול וניסה לסחוט ממנו הכרזות מיליטנטיות. מעל ראשו הייתה תלויה על הקיר לוחית ובה כמה מילים מפסוק 46 בפרק 15 (אל־חג'ר) בקוראן. אצל נסראללה, וגם אצל פטרוניו האיראנים, דבר אינו מופיע מבלי משים. 

בוודאי לא פסוק רב־משמעות מן הספר הקדוש. בפרק אל־חג'ר מקיים המספר הקוראני, הלא הוא אלוהים בכבודו ובעצמו, דיון על שכר ועונש. לנוהים אחר השטן הוא מבטיח גיהינום, וליראי שמיים - גן עדן. "היראים יסתופפו בגנים ועל פלגי מים", כך במקור, "היכנסו אליהם בשלום ובבטחה". חלקו השני של הפסוק היה תלוי שם, בטרקלין שבו צולם הראיון. אצל השיעים, המשפט "היכנסו אליהם בשלום ובבטחה" הוא הצהרת רצון בשלום ושלווה. הוא נאמר במיוחד בעתות של אי־נחת, שבהן המאמין מבקש לעצמו שקט. שיעי שמאמץ את המשפט הזה רוצה לומר: הנח לי ואניח לך. 

אין להסיק מכך שנסראללה מציע לישראל הסכם שלום. אבל הראיון כולו, ביחד עם הלוחית התמימה לכאורה, מחייבים מבט אחר. אפשר שמנהיג חיזבאללה נוטה להניח זמנית למנהגו להתגרות בישראל. אבל אפשר שהוא מציע יותר מכך. למשל, הפסקת אש בלתי מוכרזת. 

נסראללה אינו יכול, ואולי אינו רוצה, לרדת מהעץ ביום אחד. אם יגלה פתע מתינות, בעוד ישראל מתמידה באיומיה עליו, ייחשד ברכרוכיות. לכן, לפרקים בלבד, היה זה אותו נסראללה שהכרנו. הוא הזכיר כי ביכולתו לכסות את ישראל כולה בטילים, ואישר כי לאנשיו יש תוכנית לכבוש חלקים מהגליל. כדרכו, המשיך וניסה לתקוע טריז בין אזרחי ישראל למנהיגיהם. בעבר רשם בכך הצלחה, אבל תורתו התיישנה, וגם אנחנו קצת עייפנו.

אתם, אזרחי ישראל, אמר, מוטב שתגידו לנתניהו שלא יפגע בטילים המדויקים שלנו. כוונתו לאותם טילים מתקדמים, המסוגלים לפגוע במרחק של עשרה מטרים מן היעד. ישראל טוענת כי היא השמידה את האמצעי הזה שניסה חיזבאללה לפתח בסדרת תקיפות חכמות. נסראללה התפלפל כדרכו: טיל מדויק שישוגר לעבר בסיס צבאי, טען, יפגע בו בלבד. אבל טיל בלתי מדויק שישוגר אליו, יחמיץ ויפגע בשכונה סמוכה. המסקנה, הוא צהל, מוטב לכם, ישראלים יקרים, שנאחז בטילים מדויקים.   

בהתפארות על יכולותיו הצבאיות אין הרבה חדש. זו אסטרטגיה שנסראללה אימץ לפני שנים, כדי ליצור תחושה של מאזן אימה כלפי ישראל. החידוש הוא בטון. והטון שלו בראיון ירד כמה אוקטבות מזה שהכרנו. איננו רוצים מלחמה, הוא אמר, האמצעים הצבאיים שברשותנו הם חלק מתוכנית הגנה.

עמיתי בתקשורת דיווחו כי הוא איים לתקוף את תל אביב. זה לא מדויק. המראיין, רסאן בן ג'דו, העיתונאי האהוב על נסראללה, סחט ממנו את ההתבטאות הזו. הוא שאל אותו, האם תל אביב באה בחשבון. "בזמן קרות האירוע, הכל אפשרי", התפלפל שנית. פעם היה משיב מיד בחיוב. כיום הוא חושש להתחייב. הוא יודע כי מתקפה על גוש דן עלולה להמיט עליו צרה.  

כמעט שעה דיברו השניים על גילוי המנהרות והשלכותיו. נסראללה חתר להמעיט בערכו של ההישג הישראלי. תחילה אמר שהן ישנות מאוד (אחת מהן, לדבריו, נחצבה לפני 13 שנה). זה טיעון קלוש, שבו עשו חמאס שימוש לפניו, אחרי שנחשפו מנהרות ברצועה. לשיטתו, יש דרכים נוספות לכבוש שטחים מהגליל, והמנהרות אינן הדרך היחידה. אחר כך עקץ את נתניהו על כך שגילה כי חיזבאללה תכננו לפלוש לגליל דרך המנהרות. "הוא החדיר פחד ומורא בלב כל המתנחלים בצפונה של פלסטין הכבושה (תושבי הגליל). בכך העניק לנו שירות טוב בלוחמה הפסיכולוגית".

וכך המשיך מנהיג חיזבאללה לפרוש את טיעוני ההגנה, והשומע תוהה בינו לבין עצמו מדוע מנהיג שכל כך בטוח בעצמו מרגיש צורך להתגונן ללא הרף. שהרי אם היה רואה בגילוי המנהרות עניין של מה בכך, מצופה ממנו שיפטור את הפרשה בכמה אמירות בוטחות וימשיך הלאה. אבל ככל שהתאמץ להראות שלא אכפת לו, חשף כי אכפת לו מאוד. 

מעניין היה לשמוע אותו מזכיר שוב ושוב את איזנקוט, אף על פי שהרמטכ"ל ה־21 כבר אינו בתפקיד. בשמו של כוכבי לא נקב ולו פעם אחת, אבל לעברו שלח את ההתבטאות החשובה ביותר. הייתה זו אזהרה מפני המשך התקיפות הישראליות בסוריה. "מתישהו אולי תתקבל החלטה לטיפול שונה בתקיפות הישראליות בסוריה", אמר נסראללה. מתישהו? אולי? איפה נסראללה עם הנאומים חוצבי הלהבות, עם האיומים הישירים, עם הביטחון העצמי הבלתי מעורער. מה מפריע לו לומר בעצם, כי מעתה ואילך יטופלו התקיפות הללו אחרת. ואז שאל אותו המראיין - תתקפו את תל אביב? נסראללה ענה מה שענה.  

זה היה ראיון שהחל בהצהרת בריאות ("איני סובל מאף בעיה רפואית"), והסתיים בקילוגרמים עודפים ("הייתי פעלתן, ואיבדתי משקל"). כדרכו של נסראללה, אל שלושה קהלים הוא פונה. לצה"ל, לאזרחי ישראל ולאוכלוסיית לבנון. לעתים הוא מדבר גם למדינות ערב או למעצמות המערביות. במוצאי שבת עשה כן פחות. לכולם אמר הפעם, מלחמה - לא עכשיו.  

כמעט שלושה עשורים הוא עומד בראש הארגון המזרח־תיכוני השנוא ביותר על משטרים ומדינות. שנוא על יהודים, ערבים ובירות במערב. אם חשבתם שכל העולם נגדנו, מדינת ישראל, נסו להיות לרגע חסן נסראללה. ספק אם ידע יום אחד של מנוחה בחייו. יצא ממערכה אחת ומצא את עצמו בשנייה. את רוב חבריו לדרך איבד. גם את בנו. ההתמודדויות שלו אינן סכסוכי גבולות. הן מלחמות קיום. מפתיע שהמוות לא השיגו. 

"לפני כמה שבועות נכנסתי לשנת חיי ה-60", הזכיר נסראללה בפתח הראיון. בשנים האחרונות הפך לסבא. אם יצטרך לצאת למערכה נוספת, יידע איך לעשות את זה. אבל מנהיג חיזבאללה של הראיון לערוץ אל־מיאדין לא חיפש אש וגופרית. הוא בעיקר רצה לחזור הביתה בשלום.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל