המונולוג המאושר של שפטל: "איך גנץ מעז לא לברך את נתניהו?"

עכשיו מה קורה כאן? אנחנו נמצאים כבר יומיים וחצי לאחר פרסום תוצאות הבחירות. נשיא ארה"ב בירך את נתניהו, פוטין בירך את נתניהו, עשרות מדינאים אחרים, ראשי מדינה וממשלה, כולל מדינות באירופה וברזיל, כולם בירכו אותו על ניצחונו. רק בני גנץ לא עשה את זה. 

הוא בא לפוליטיקה תוך הצהרה שיקרית שהוא ינהיג שפת דיבור פוליטית חדשה, מאחדת ולא מפלגת. במסגרת השפה הפוליטית החדשה הזאת, הוא האשים את ראש הממשלה בזה שהוא זומם לרוצחו, הוא האשים אותו שהוא התקשר עם פצחנים רוסיים ואז להדליף את זה לתקשורת, והוא הגדיר את ראש הממשלה, תוך שהוא מייחס לו אסופת שקרים מזוהמת, שהוא בוגד, שהגיע מאברמוביץ', כספית ודרוקר, שנראו בדיוק הפרצוף של יונית אחרי הזכייה של טראמפ.

ראש הממשלה הנבחר עדיין לא זכה לשיחת טלפון. האמת? הוא צודק. גם אני לא הייתי מברך ראש ממשלה ששלח פצחנים רוסיים כדי לחדור לטלפון שלי, ושאני חושב שהוא בוגד. לפני הבחירות הוא הסביר לנו למה הוא לא הולך לברך אותו אם הוא ינצח. 

עכשיו תראו, גנץ ייזכר לעולמי עולמייא כמי שכיהן חצי שעה כראש ממשלה, בין 22:00-22:30, הבור הפוליטי הזה, רץ כמי שאחזו תזזית אל הבימה, במקום שפתחו שמפניות הרבה לפני שהיה צריך לסלק אותם מהאולם, ונשא נאום ניצחון. הוא הרכיב את הממשלה ואמר שהוא יהיה ראש הממשלה של כולם. זאת דביליות פוליטית. הרי היו לנו מקרים כאלה בעבר. שמעון פרס היה כזה. כולנו זוכרים את נאום הניצחון שלו כשישראל רולניק הכריז עליו כראש הממשלה הבא, ופרס קנה את ההצהרה המטומטמת ונשא נאום ניצחון, ואז בא בגין ב-4:00 בבוקר והכניס את החליפות וכדורי הנפתלין לארון. 

זה לא רק גנץ. ראיתם את החיבוק של ארבעת הקונילמלים, שרקדו על הבמה לפני נאום הניצחון? ראיתם אותם? אף אחד מהם, כולל לפיד, שיש לו ניסיון בפוליטיקה. שבע שנים איומות ונוראות, אדם שלא יודע להיות פוליטיקאים. הוא לא מנע את הנאום המטומטם הזה. ורק לחשוב שאפס פוליטי גמור ומוחלט יכול היה להיות ראש ממשלה היום? אשר על כן, בנוסף לברכת שהחיינו, כולנו צריכים ביום שבת הזה בבית הכנסת לומר את ברכת הגומל.

לא כל אחד יאמר אותה, הקהל יחדיו צריך להגיד את זה, כי ניצלנו ממשלת זדון וטמטום, שבראש מעייניה גירוש של 100 אלף יהודים מבתיהם למען האויב הפלסטיני. זאת התוכנית וכל השאר שקר. אנחנו ניצלנו מזה, אנחנו חייבים בשבת הזאת, הלא היא שבת הגדול, שבת לפני פסח, כולנו, ללא יוצא מן הכלל, לומר את הגומל כי ניצלנו מאסון נוראי. אי אפשר לתאר את האסון שהיינו צפויים לו. 

יש דבר נוסף חשוב לא פחות שקרה השבוע, ועל מנת להבין את גודל עצמותו, אנחנו צריכים לחזור לסיפור שבשנת 1938, ביקר גדול המדענים בכל הדורות, אלברט איינשטיין בארץ ישראל, הוא מאוד אהב את חידוש העם היהודי בארץ ישראל, באותו ביקור שלו, לקח אותו בן גוריון אל הכותל, וכשהגיעו לרחבה, שהיתה אז קטנטונת ועלובה ביחס למה שיש היום, הצביע בבוז על עשרות היהודים החרדים שעמדו, התפללו ובכו, כמו שתמיד יהודי היה בוכה כשהיה עומד מול הכותל, כי הוא מסמל את חורבן בית המקדש, ובבוז עצום אמר בן גוריון לאינשטיין - הוא אמר לו שזה הדור האחרון של יהודים כאלה, אנחנו יוצרים כאן אדם יהודי חדש, ולא יהיו כאלה בארץ ישראל. 

והנה עברו 81 שנים, והיו השבוע בחירות בישראל, ושתי המפלגות החרדיות, כל אחת מהן גדולה בשליש ממפלגת העבודה, ושתיהן ביחד גדולות ב-266 אחוז ממפלגת העבודה המרוסקת והחבולה, שספק אם תעבור את אחוז החסימה בבחירות הבאות. זהו ניצחון אדיר של היהדות, על ההשקפה הבזויה הנאלחת לפיה לא יהיו יותר, או ליתר דיוק, מה שבן גוריון אמר לאינשטיין - אין מקום ליהודים כאלה שיתפללו מול הכותל המערבי.

היום המחנה הלאומי גדול משתי המפלגות היחידות שהעזו ללכת לבחירות ולהכריז על עצמן כשמאל. המחנה הלאומי גדול מהם ב-670 אחוז. למה? כי מה שמאפיין את המחנה הזה מיום היווסדו זה בוז עמוק ורצון לחיסול קיומה של יהדות אדוקה ושומרת מצוות בישראל. באתם על עונשיכם. כל אחת מהסיעות החרדיות גדולה ממפלגת העבודה ב-33 אחוז.