ארצות הברית היא מדינה מסודרת. 320 מיליון תושבים, והכל דופק, הכל מתפקד. יש סדר, יש משמעת. 320 מיליון תושבים שהגיעו מכל קצוות כדור הארץ עם שפות שונות, תרבויות שונות, דתות שונות, צבעים שונים, הרגלים שונים, ובכל זאת כולם התיישרו לפי אותו הקו. כיצד? כי הבירוקרטיה חוגגת. וכאן זה לטובה. כי אין גמישות, אין לעגל פינות, אין ״יהיה בסדר״. הכל נעשה By the book.
ארצות הברית היא מדינה שקלטה במשך הרבה מאוד שנים את כל מי שרצה להגיע אליה, ובזאת המדינה שלנו מאוד דומה לה. גם אנחנו מדינה שאליה הגיעו אנשים שונים מתרבויות שונות, שבהן מנהגים שונים, אבל באמריקה איש לא ינסה להתווכח עם לובש מדים או עם נושא תפקיד ובוודאי שלא יתחצף אליהם. לא עם שוטר, לא עם פקיד במשרד הרישוי, לא עם פקיד במס ההכנסה ואפילו לא עם דייל או דיילת. כל התחצפות או ויכוח עלולים להסתיים בתא המעצר. אין פלא, לפיכך, שהחוק נשמר, למרות מגוון התרבויות והמנהגים.
ילדים לומדים מגיל אפס לעמוד בתור ולציית לחוקים. כאשר אדם עומד בתור, איש לא ינסה לעקוף אותו או לומר "הייתי כאן ועזבתי לרגע". אנשים למדו לכבד את המרחב האישי, ואיש לא ינשוף בעורפך כאשר תורך מגיע ואתה מקבל שירות. ברוב המקומות אפילו אין קו תוחם על הרצפה שמורה לך היכן להמתין עד שתורך מגיע. תרבות הצרכנות מושתתת על הגישה ש״הלקוח תמיד צודק״. התפיסה היא שלא תמיד מנסים לסדר אותך. אין חשש לצאת פראיירים.
אפשר לאמץ חלק מזה. זה עושה את החיים יותר ברורים, יותר פשוטים ויותר טובים. לדוגמה, לפני כשבעה חדשים רכשנו בארצות הברית מעיל רוח עם רוכסן ששימש אותנו כל החורף בארץ. ימים ספורים לאחר שהגענו לארצות הברית בביקור הנוכחי, התקלקל הרוכסן. פנינו לחנות הרשת במחשבה שיתקנו, גם אם תמורת תשלום. כבר בכניסה כשהראינו את המעיל, אמרו לנו - אין בעיה, גשו לשירות הלקוחות ושם יחליפו לכם את המעיל בחדש, וגם תוכלו להחליפו במעיל בצבע אחר. וכך היה. לא תיקון, לא ״תביאו קבלה״, לא ״עבר זמן מאז הרכישה״, קח את החדש, השאר את הישן, חתום כאן וכאן ותהיה בריא.
כדאי וצריך ללמוד פה ושם משהו מהאמריקאים. ובכל זאת, אני מעדיף את החיים בארץ, עם כל הפרעות ההתנהגות שלה, על פני חיים בארצות הברית. איך אמר פעם מישהו חכם? "גם כשזה חרא, זה החרא שלנו".