בשבוע שעבר כתבתי כאן על פרדוקס היחסים בין וושינגטון לרמאללה ערב פרסומה המתוכנן של הצעת השלום האמריקאית. שליחיו של טראמפ מציעים לפלסטינים מתווה לפתרון היסטורי של הסכסוך, ובאותו זמן משמיצים אותם תחת כל עץ רענן. השבוע התברר כי הרשות איננה לבד. גם חברתו הנאמנה של אבו מאזן, ממלכת סעודיה, סופגת לעתים עקיצות מפי טראמפ.
בנאום שנשא ביום ראשון בוויסקונסין תיאר נשיא ארה"ב שיחת טלפון שקיים באחרונה עם המלך סלמאן בן עבד אלעזיז. "סעודיה מדינה עשירה מאוד. אנחנו מגינים עליהם. מסבסדים אותם", פתח טראמפ, "אין להם כלום פרט למזומנים. נכון? הם קונים מאיתנו הרבה. ב־450 מיליארד דולר הם קונים".
טראמפ המשיך, משולהב: "אתם יודעים, אנשים רצו לנתק את היחסים איתם. אבל הם שמו 450 מיליארד דולר! אני לא רוצה לאבד אותם. הגנרלים אמרו, הרי אנחנו מסבסדים את סעודיה. התקשרתי למלך. אני אוהב את המלך. אמרתי, מלך! אנחנו מאבדים את התחת שלנו כדי להגן עליך, ולך יש הרבה כסף. וזה נכון. הוא אמר: 'למה אתה מתקשר? אף אחד לא התקשר ככה לפניך'. אמרתי, כי הם היו טיפשים. אז אנחנו עובדים על דיל עם סעודיה. אני אומר לכם, זה הרבה יותר קל מאשר לאסוף 113.57 דולר מדייר במקום לא משהו בניו יורק. וזה גם יותר בטוח".
יש הרבה דרכים לדון בקטע המאלף מנאומו. ספק אם אי־פעם פגש המשחק הדיפלומטי הגדול את שפת הרחוב בצורה כזו. וספק אם המלך אכן החמיא לטראמפ על השיחה, כפי שהוא מציג זאת, או להפך, ביקש להתלונן על פנייתו. גם בנאום שעיקרו מגעים עם ידידה מעבר לים, מצליח טראמפ להשחיל לגלוג על משכירי דירות בניו יורק. בשורה התחתונה, הנשיא רצה להראות כיצד חילץ מהסעודים מיליארדי דולרים. אבל בלי משים הוא הציגם כנסחטים וכעושי דברו.
סעודיה היא אבן יסוד בהסכם השלום העתידי שיניחו האמריקאים לפתחנו. בגלל מעמדה האזורי והדתי, אך בעיקר בשל כספה. "עסקת המאה" מבוססת על שיקום המשק הפלסטיני (גם ברצועה) במיליארדי דולרים. הכסף הזה צריך לבוא ממישהו, וכיסיהם של השייח'ים בריאד הם כספומט טבעי לצורך העניין. טבעי, כל עוד לא מזכירים להם שהם כאלה, ודורשים מהם בתקיפות להיות פרה חולבת.
הסעודים הבינו כבר מזמן כי טראמפ מצפה מהם להיות המממן העיקרי של תוכנית השלום השנויה במחלוקת שלו, והם אינם נחפזים לתרום. הם לא יודו בכך ולא ירמזו, אך תקופה ארוכה קיוו שליטי ריאד כי התוכנית לא תוצג. מה הם צריכים את כאב הראש הזה. כיצד יסבירו להמונים שלא נורא אם מזרח ירושלים תישאר בריבונות יהודית. שכניהם ואחיהם באיחוד האמירויות חושבים אותו דבר. גם הם הגיבו בעצבנות לדרישה האמריקאית לפתוח את ארנקם.
אף בקהיר לא מחבבים במיוחד את שליחי טראמפ, מאותן סיבות ובשל סגנונם. הירדנים כבר הכריזו כי שלום בלי מזרח ירושלים לא ייכון, אבל הצהרתם מסתירה חשש אחר. הם חרדים כי לטראמפ יש תוכניות ליישב עוד פליטים פלסטינים בשטחם, או לנגוס מאדמות הממלכה כדי לתיתן למדינה הפלסטינית. וכמו האחרים, הם יראים ממחאת רחוב שתערער את המשטר.
האם ביום פקודה ינטשו המשטרים האלה את העקרונות, וימכרו את פלסטין רק משום שהבית הלבן מאבד את התחת שלו למענם? בפנטזיה היו מעוניינים חלקם להיפטר מן הגבנון הזה ששמו "הבעיה הפלסטינית". אבל הרחוב לא ייתן להם, והרחוב הערבי של ימינו הוא אקדח המוצמד לרקתם של שליטיו. אין מביניהם אחד כיום, מכווית ועד מרוקו, שאינו מתייחס לבני עמו בכפפות של משי. לפיכך, עוד בטרם נולדה, סובלת הצעת השלום מתמיכה מוגבלת של שותפיה הטבעיים.
ועוד למדנו, כי אורן חזן לא לבד. לשון הנימוס המאופקת, שעל יסודותיה נהגו ראשי מדינות ושליחים זרים לבוא במגע עם עמיתיהם אפילו בתקופות מתיחות, מתחלפת לנגד עינינו בשפת השכונה ובלשון חבטות.
קדימה הפועל
97 אלף פועלים פלסטינים עבדו בישראל בשנת 2018 במעמד חוקי. כך פרסמה השבוע עמותת קו לעובד, שפועלת להגן על עובדים מקופחים. זהו מספר שיא. עלייה של 17% בהשוואה לשנה שקדמה לה, ועלייה של 300% לעומת הנתון בתחילת העשור. עוד כ־35 אלף פלסטינים מסתננים מדי יום לישראל ועובדים בה ללא אישור. משתי קבוצות אלה עשוי כוח העבודה הפלסטיני, המונה יותר מ־130 אלף איש. תנאי עבודתם קשים ולעתים הם מנוצלים, אבל זה עניין למאמר בפני עצמו.
הפועלים האלה הם השחקנים הנסתרים מאחורי משבר המזומנים החריף בין רמאללה לירושלים. על כל אחד מבין הפועלים באישור מפרישים מעסיקיו מס לרשויות בישראל. מאחר שהפועל פלסטיני, המס שעבודתו מייצרת נכנס לאוצר הפלסטיני. על פי הנספח הכלכלי להסכמי אוסלו, מתחייבת ישראל לאסוף את כספי המס הללו מן המעסיקים, ולהעבירם לקופת הרשות. בשנים האחרונות הסכום שמצטבר מדי חודש מגיע לעתים ל־700 מיליון שקל. הוא מהווה כמחצית מתקציב הרשות.
כמה משמעויות לדבר: תעסוקת הפועלים היא ענף הייצוא מספר אחת של הרש"פ. ישראל אוחזת את המשק הפלסטיני בצווארו, ושולטת למעשה בתקציב הרשות. ומאחר שפועלים אלה משתכרים על בסיס יומי, כל יום של הטלת סגר על הגדה, או ירידה בתעסוקת הפועלים (בשל מיתון או מתיחות ביטחונית), גורע הכנסה מן המשק הפלסטיני.
כיצד כל זה קשור למשבר הנוכחי? מן הסכומים הללו החליטה ישראל לקזז את כספי האסירים. מדי חודש, מאז פברואר, היא מותירה בידיה בממוצע 35 מיליון שקל, שאותם משלמת הרשות למשפחות האסירים והשהידים. המיליונים הללו נלקחים ממסי הפועלים. עכשיו עומדת ישראל בפני שתי חזיתות מטרידות. בעזה איימו השבוע לשוב ולהבעיר את השדות החקלאיים מעבר לגבול, אם ישראל לא תאיץ את המגעים לרגיעה. ברמאללה, לעומת זאת, סובלים ממצוקת מזומנים חריפה, המאיימת למוטט את המשק. הקיץ הזה מסתמן כעונה מעניינת במיוחד.
עם אחים כאלה
רוב קוראי ה"ניו יורק טיימס" לא ידעו להעריך את משקל הידיעה שלה נחשפו ביום שלישי. הנשיא טראמפ, נאמר שם, פועל להכריז על תנועת האחים המוסלמים ארגון טרור. התנועה הזו, שנולדה לפני 91 שנה במצרים, הוציאה מתוכה מנגנון צבאי, שכמעט מאז הקמתה נאבק במשטר. הם רצחו נשיא, ניסו להתנקש בשניים אחרים, ולרגע אף כבשו את הארמון. דבר מכל זה לא עשו במתק שפתיים.
הכרזה אמריקאית על האחים המוסלמים כארגון טרור תהיה הישגו הגדול ביותר של סיסי בתחום יחסי החוץ. לא רק שתפצה אותו על שנים קשות שבהן תבע אובמה במפגיע מסיסי לכבד זכויות אדם. סיסי יזכה ביד חופשית לדכא מתנגדים מכל סוג, סיוע ברדיפת האחים גם במושבותיהם בחו"ל, ובעיקר לגיטימציה. הוא יצורף למועדון מכובד של מנהיגים הנאבקים בטרור, וגם אם ישליך רבבות לכלא, קובעי הטון ישבחו אוטומטית את מזגו המתון.
צריך להיות תמים כדי להאמין שהבית הלבן לא שיתף את ידידיו הישראלים בגיבוש ההחלטה. תנועת האחים המוסלמים היא אמה הרוחנית של חמאס, והאפשרות שתצבור כוח היא סיוט לא רק של סיסי אלא גם של ידידו נתניהו. בבוא היום יהיה מעניין מאוד להיחשף לפרטים המלאים מאחורי יחסיהם של ראש ממשלת ישראל ונשיא מצרים.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל