ב־15 במאי יציינו הפלסטינים את “יום הנכבה”, הוא יום “האסון”, המציין את בריחתם או גירושם של כ־700 אלף פליטים למדינות ערב ולשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה במלחמת העצמאות. מאז שנות ה־90 הפלסטינים מציינים את היום הזה ב־15 במאי, שהוא יום ההכרזה הרשמי של מדינת ישראל ב־1948.
71 שנים חלפו, ומצבם הגרוע של הפלסטינים רק הולך ומחריף. רצועת עזה נתונה למצור ישראלי כבד, לאחר שהשתלט עליה ארגון הטרור חמאס בהפיכה צבאית ב־2007, והפיצול בין הגדה לרצועת עזה הוא עמוק. לאחר משא ומתן בין חמאס לרשות הפלסטינית, שנמשך כבר 12 שנים, הסיכויים לאחדות לאומית שואפים לאפס.
רצועת עזה ניצבת על סף פיצוץ הומניטרי. יותר מ־2 מיליון פלסטינים חיים בתנאים מחפירים. הרצועה עברה שלשו מלחמות קשות מאז 2007 ועוד עשרה סבבי לחימה - ואין שום פתרון באופק. הפלסטינים הם האשמים במצבם. לאחר שישראל נסוגה מרצועת עזה, במקום להקים שם מדינה הדומה לסינגפור, הם הקימו “מדינת טרור”, שמאיימת באופן קבוע על ביטחונה של מדינת ישראל באמצעות רקטות ומנהרות טרור. בכך הם גדעו כל סיכוי לנסיגה ישראלית נוספת משטחים בגדה או את חיבור הגדה לרצועה באמצעות “מעבר בטוח” לצורך הקמת מדינה פלסטינית.
חוסר היכולת של הפלסטינים להתגבר על המחלוקות הפנימיות בתוכם וליצור הנהגה אחת שתישא ותיתן עם ישראל על פתרון של שלום הוא ה”אסון” החדש של הפלסטינים. הנכבה החדשה הזאת היא פרי מעשי ידם של הפלסטינים, והם אינם יכולים להאשים אף אחד בכך. לכך יש להוסיף את חוסר הרצון של ההנהגה הפלסטינית הרשמית לדון בתוכניות לפתרון הסכסוך, שאינן תואמות את “הקווים האדומים” שלה. לאחר שדחו את תוכנית הנשיא ביל קלינטון ואת הצעותיו הנדיבות של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט לפתרון הסכסוך, דוחה עכשיו הרשות הפלסטינית מראש את “עסקת המאה” של הנשיא דונלד טראמפ - בלי לשמוע את פרטיה ובלי להביע נכונות כלשהי לקיים עליה משא ומתן.
הבעיה הפלסטינית ירדה מראש סדר היום הבינלאומי. מדינות ערב המתונות רואות באיום האיראני את הסכנה האמיתית לקיומן, והן מקיימות נורמליזציה מאחורי הקלעים עם מדינת ישראל - חרף מחאות הפלסטינים. התושבים הפלסטינים בגדה וברצועה נאנקים תחת משטרם הדיקטטורי של הרשות ושל חמאס. וזוהי לא רק דיקטטורה, אלא גם שחיתות ברמה הגבוהה ביותר. התושבים איבדו את התקווה ואת הרוח הלאומית, והם מצפים לנס כלשהו שיחלץ אותם ממצבם העגום.
הם אינם מסוגלים לקום, למחות נגד מצבם ולשנותו. תנועת “רוצים לחיות”, שקמה לפני כחודשיים ברצועת עזה, דוכאה באכזריות בידי שלטון חמאס. גם בגדה הרשות מונעת בכוח הפגנות, מבצעת מעצרים פוליטיים ומדכאת את חופש הביטוי. לכן “יום הנכבה” ה־71, שאותו יציינו הפלסטינים מחר, מאגד לא רק את “האסון” שהם חוו ב־1948, אלא גם את “האסון” הנוסף שהם חווים בעצם ימים אלו תחת שלטון הרשות בגדה וחמאס ברצועה. זוהי התבוסה הנוספת של הפלסטינים, שיש לה השלכות אסוניות חדשות על מצבם.
הכותב הוא מזרחן, חבר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה