הפרקליטות והשב"כ לא למדו כלום מפרשת החייל אלאור אזריה

לא למדו כלום מפרשת אלאור אזריה. המהירות שבה פוזרו הודעות לעיתונות לגבי אשמת הקטין צ' מבלי שבוצע הליך תקין המאפיין כל תיק פלילי, היא הזויה בעיני. וכך התגלגלו העניינים: בסוף דצמבר 2018 עצר השב"כ שלושה תלמידים מהישיבה ברחלים. הם נחקרו במשך שבוע בשב"כ, לאחר שהוצא צו שמונע מהם מפגש עם עורך דין, זכות יסוד קוגנטית (שאי אפשר לוותר עליה), שהוכרה כזכות חוקתית. לאחר חמישה ימים נעצרו שני תלמידים נוספים, וגם עבורם הוצא צו דומה. 
 

ב־6 בינואר 2019 הותר לפרסום כי הקטינים נעצרו בחשד למעורבות ברצח ראבי, והם הוגדרו כלא פחות מטרוריסטים. עם זאת, מאחר ורק כתב אישום אחד הוגש בסופו של דבר, מן הראוי שתדע המדינה כי היא חשופה לתביעה נזיקית מטעם אותם קטינים, וכמובן לתביעת לשון הרע על הפגיעה בשמם.

 

נוסף על כך, הפרקליטות התעלמה לחלוטין מאליבי: אחד הרבנים בישיבת פרי הארץ העיד כי התלמידים היו עמו בזמן האירוע. הוא סיפר שבמשטרה לא היו מעוניינים לשמוע את עדותו, ורק לאחר שהגיש תצהיר לשופט בעניין, הורה השופט למשטרה לקבל את העדות. לא יעלה על הדעת כי לא חוקרים עדים רלוונטיים שעדותם נדרשת וחיונית ובוחרים להתעלם מאותה עדות.
 

אפילו הדרישה הבסיסית ביותר לבדוק את סיבת המוות נדחתה עד אחרי הגשת כתב האישום - באופן חריג שאינו תואם את הנדרש, שכן חוות דעת פתולוגיות מתבצעות בסמיכות לאירוע מוות. אין כל ספק כי מדובר בראיה משמעותית שיכולה להפוך את כל ההליך כולו. אלה רק הדוגמאות המוכרות לנו מהתקשורת.

כתב האישום שהוגש נגד הצעיר היה באשמת הריגה, אלא שחוות דעתו של ראש המכון הפתולוגי ד"ר חן קוגל קובעת כי סיבת המוות אינה הפגיעה מן האבן. כך שלכל הפחות, גם אם יוכח מעל לכל ספק כי הצעיר העצור שהה במקום ואף יידה את האבן, יהיו חייבים בפרקליטות לשנות את כתב האישום ולמחוק את סעיף ההריגה לכאורה.

הכותב מכהן כיו"ר הוועדה לעניינים פליליים בלשכת עורכי הדין. בעבר הוא שימש כפרקליטו של החייל אלאור אזריה