הכותרת שעיטרה את הכתבה ב"ניו יורק טיימס" לא השאירה מקום לדיון. מי שחשב כי המנהיג החזק מבין הערבים הוא יורש העצר של סעודיה, מוחמד בן סלמאן, טעה. האיש החזק באמת הוא מוחמד אחר, החונך של בן סלמאן ואיש סודו. זהו מוחמד בן זאיד, יורש העצר של איחוד האמירויות.
הכתבה, פרי עטו של העיתונאי דיוויד ד. קירקפטריק, שפעה סופרלטיבים לאיש שיודע לעשות כל מה שעושה החניך הצעיר שלו בסעודיה, אבל טוב ממנו והרחק מעין רואה. בכירים בוושינגטון הדליפו את המידע ששימש לכתבה, וכך ניווטו אותה לצורכיהם. העיתון מגלה כיצד עוד במלחמת המפרץ ב־1991 שכנע הנסיך הצעיר את אביו להעביר לקופת האוצר האמריקאית 4 מיליארד דולר, וכך לממן את המלחמה נגד סדאם (לו הייתה האמת הזו מתגלה בזמנו, היה מוקע בית המלוכה הזה כמשת"פ וסוכן של ה־CIA).
"אולי האדם העשיר בעולם, בנו המועדף של הבדואי האנאלפבית למחצה שייסד את האמירות", מכנה העיתון את יורש העצר בן ה־58, "לעולם הוא לא יהיה עוין", קבע ריצ'ארד קלרק, עוזרו לשעבר של מזכיר ההגנה. העיתון מזכיר כי איחוד האמירויות שותפה למלחמה בתימן (אף שגבתה חיים של חפים מפשע וריסקה את המדינה), ובאותה נשימה קובע כי בן זאיד מסייע לייצב משטרים באזור. "תחת ממשל טראמפ, השפעתו גדולה מאי־פעם. טראמפ נוהג לאמץ את דעותיו על קטאר, על לוב ועל סעודיה, אף יותר מדעתם של פקידי ממשל או אנשי ביטחון בכירים".
הכתבה הזו, באחד מחשובי עיתוני העולם, היא אנדרטה לאוריינטליזם. היא מגלה כיצד ממשיך המערב הלבן לסדר את העניינים לצרכיו ומחליט עבור המזרח מהו טוב ורע. מה בסך הכל מבקשת אמריקה ממנהיג ערבי כדי שתעריץ אותו? שיהיה עשיר ומתון, וזהו.
באמצעות הכתבה שולחת וושינגטון מסר ישיר לאוזני בן זאיד. אנחנו רואים הכל, הם רומזים לו, אתה בחור טוב, מועיל, וגם קליינט מצוין לנשק שלנו, לכן קבל מאיתנו במעמד זה את תואר הקוף המוצלח ביותר בג'ונגל. יחד איתו, חשוב להם לשגר מסר למנהיגים אחרים באזור. במיוחד למוחמד בן סלמאן הסעודי, שחשב לרגע כי הוא הבן המועדף על הבית הלבן. בן זאיד עצמו יודע את כל זה. אני לא בטוח שהוא קרא את הדברים עליו בהנאה מרובה.
רוגלה ומטוסי קרב
פסקה אחת בכתבה נגעה במישרין לישראל. מסופר בה כי בן זאיד אמר לאמריקאים, שהוא רואה בירושלים בעלת ברית נגד איראן והאחים המוסלמים. "ישראל", כותב קירקפטריק, "סומכת עליו, עד כי השביחה בעבורו מטוסי F־16 ומכרה לו תוכנה מתקדמת לריגול אחר טלפון סלולרי".
בכך למעשה מוציא היומון מהארון סופית את היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות, ומשעין אותם על קרקע מוצקה של מגעים ביטחוניים ומודיעיניים. אם זה מה שנחשף בעיתון, אפשר להניח כי במציאות המגעים עמוקים יותר. דבר דומה עשה מתחרהו "וושינגטון פוסט" ליחסי ירושלים וסעודיה. לאחר רציחתו של העיתונאי הסעודי ג'מאל חשוקג'י בטורקיה, דיווח העיתון כי נתניהו התקשר לטראמפ והפציר בו להניח ליורש העצר. בעולם שבו אין ארוחות חינם, סביר כי ישראל מקבלת תמורה נאה מהסעודים אם השתדלה כל כך לחלץ את האיש החזק בריאד משיניו של נשיא ארה"ב.
הגילוי על השבחת מטוסי הקרב מסתיר מעט יותר מעסקת מזומנים נאה עבור התעשייה האווירית. איחוד האמירויות היא ידידתה המסורתית של מצרים, וטייסיו של בן זאיד שותפים למערכה נגד הג'יהאד שמנהל א־סיסי בסיני. ניתן להעריך כי גם ישראל שותפה לה באותו אופן, וע"פ הדיווחים בשנים האחרונות תקפו טייסינו מעת לעת בסיני. כך הופכת הברית הזו למשולשת. ירושלים, קהיר ואבו דאבי.
לא פחות מעניין הוא הסיפור על הרוגלה. זו תוכנה שפיתחה חברה ישראלית, המסוגלת לפרוץ מרחוק לטלפון סלולרי ולבלוש אחר המידע השמור בתוכו. התמונות, ספר הטלפונים, ובמיוחד שיחות הוואטסאפ, כולם חשופים בפני מי שמחזיק בה. "ניו יורק טיימס" חשף כבר לפני תשעה חודשים כי איחוד האמירויות רכשה את התוכנה המבוקשת.
גם אחותה סעודיה, פרסם עיתון "הארץ", זכתה באישור ממשלת ישראל לרכוש אותה. אחרי רציחת חשוקג'י נפוצו ידיעות כי מידע שהושג בפריצה מרחוק לטלפון שלו, גרם לארמון להורות על הריגתו. אין אמת בטענה. תוכנה כזו אינה נמכרת בשיטת שגר ושכח. חוזה הרכישה מסדיר בדיוק את המותר והאסור, ומהלכיו של הקונה מצויים תחת פיקוח הדוק וכללים שעליהם התחייב. יפר את הכללים - תישלל ממנו האפשרות להשתמש בתוכנה בחופשיות. מי שרצח את חשוקג'י לא צריך הוכחות ברורות להצדיק את מעשהו. די בעדות קלושה כדי לעצבן מישהו בריאד. אחרי הכל, אין מדובר בבית משפט. זהו בית דין שדה.
דרווין או דרבנן
השבוע חגגו המוסלמים את עיד אל־פיטר. מתי בדיוק? חצי עולם החל לחגוג ביום שלישי, החצי השני למחרת. אין זה קל לקבוע מתי מתחיל החג הזה. ההחלטה כוללת צווים הלכתיים, פסיקות מדעיות ולעתים מלווה במתח פוליטי.
השנה המוסלמית היא שנה ירחית. ברמדאן יש לכך משמעות רבה במיוחד. החודש כולו הוא צום. כניסתו וצאתו נקבעות על פי הלבנה, מה שהופך מאות מיליונים ואף יותר לתלויים ברגע הופעתה בשמיים. מאז ימי מוחמד, מתבצע הדבר באותו אופן פחות או יותר. בית הדין השרעי (הלכתי), או שליחים מטעמו, יוצאים לאזור נישא, ומחפשים את הירח ביום או בימים שבהם הוא אמור להופיע. בעבר עשו זאת בעין בלתי מזוינת. היום נהוג לחפשו בטלסקופ.
אם מצאו, מוכרז על כניסתו של חודש חדש. כאשר החודש הזה הוא רמדאן, הופעת הירח מסמנת את ראשית הצום. 29 ימים אחר כך הם יוצאים לחפש את הירח שוב. מצאו, הם מכריזים על כניסתו של החודש הבא, שוואל. כלומר, על סיומו של הצום. לא מצאו, מחכים יממה נוספת. רמדאן יימשך 30 יום לכל היותר, כפי שפירשו חכמיהם את הקוראן. לכן, אם לא מצאו את הירח של שוואל פעם אחת, לא ימשיכו לחפש. אוטומטית יוכרז על כניסתו למחרת.
כך קרה ביום שני השבוע. חמישה צוותי מדענים יצאו לחפש את הירח עבור תושבי האזור. בעמאן, בירת ירדן, במזרח ירושלים, בעזה, בנצרת ובכפר עראבה בגליל. בסך הכל הסתייעו כל אלה ב־12 טלסקופים, בגדלים שונים. המופתי של ירדן והמופתי של ירושלים, המתואמים ביניהם, חיכו למוצא פיהם. כל אחד מהם הופיע ובידו טלסקופ גדול מהשני, אבל אצל הירח, הגודל לא קובע. עננים, אבק וזווית בלתי מספקת שלו כלפי השמש, הסתירו אותו מן המכשירים במועד הקובע שבו הם חיכו לו שם, מלאי כוונות.
חמשת הצוותים, כאיש אחד, חזרו הביתה בבושת פנים. מיליוני מאמינים שחיכו למוצא הפה של המופתי, התבשרו ביום שני בערב כי עליהם לצום יום נוסף, גם בשלישי. רק ביום רביעי החל באזורנו עיד אל־פיטר. באותו אופן נסתתר הירח גם מפני מדענים במצרים, במלזיה, בסוריה, באינדונזיה ובאיראן. במקומות אחרים בעולם, שבהם הצליחו לראותו, הסתיים בו ברגע צום רמדאן. בטורקיה, בסעודיה, בעיראק ובמדינות אירופה.
אז דרווין או דרבנן? הסיפור הזה הוא ניצחון סמלי של המדענים על חכמי הדת. האחרונים, כידוע, מבטלים את דעת הראשונים וטוענים כי נבראנו בידי אלוהים. למרות זאת, בשעת הצורך הם ישמחו לעזרת אסטרונומים ופיזיקאים, אף שאלה טוענים כי הבריאה היא אגדה ולמעשה מוצאנו מן הקופים. שאלה יהיו המחלוקות בין יראי שמיים לאלה שאינם.
הכותב הוא הפרשן