עוד ועוד ידיעות על חשדות להתעללות נגד חסרי ישע, לאחרונה בעיקר פעוטות רכים, מתפרסמים ומזעזעים את כולנו. מדי פעם גם משדרים קטע ממצלמה שמאפשר להבין מה באמת עלול לקרות מאחורי הדלת הסגורה או הגדרות בחצרות של גני הילדים. לפעמים בכי הוא רק בכי של פעוט, לפעמים הוא מלמד הרבה יותר מזה, אבל קשה מאוד לאבחן זאת. ברוב האירועים בשנה האחרונה, את ההוכחה קיבלו ההורים והחוקרים מתיעוד המצלמות המותקנות בגנים, אבל אלה לא מותקנות ברוב הגנים, ובוודאי שלא במעונות המפוקחים, שהם דינוזאורים הסתדרותיים, גם אם לא שייכים להסתדרות. איזו מנהלת גן, שכירה, תסכים לקומם עליה את העובדות ולהתקין מצלמות?
לאחר מותה של יסמין וינטה ז”ל, שמפלצת שעבדה בגן התיישבה עליה עד שנחנקה למוות, התקבלה סוף־סוף הצעת החוק להתקנת מצלמות בגני ילדים, אלא שבסופו של דבר החוק הזה רק מספק תמריץ לגנים להתקין מצלמות, אבל לא מחייב למשך שלוש שנים. התמרוץ הוא גם על פי אשכולות, כלומר גבוה יותר ככל שהמדד הסוציו־אקונומי של היישוב נמוך, ולהפך. כאילו שרק במקומות מוחלשים יש גננות מתעללות. בכך מתמצה לעת עתה אחריותה של הכנסת למתחולל מאחורי הדלת בפעוטונים. נכון שהייתה כאן סוגיית פרטיות, ונכון שזה לא מהלך פשוט, אבל הוא לקח שנים וגם הוא מינורי ולא משמעותי, ובעיקר, לא מספיק מאיים.
כדי להבטיח שיהיו צהרונים בספטמבר, למרות ממשלת המעבר, התגייסו כל הגורמים הרלוונטיים. איזה פוליטיקאי בקואליציה מעוניין שב־17 בספטמבר ילכו לקלפיות הורים שבוטלו להם הצהרונים? אבל האלימות בפעוטונים, שנובעת בין השאר מעומסים קשים במסגרות, תקנים מופרכים של גננת על מספר ילדים, ומהעובדה שכל אחת ואחד יכולים להתקבל לעבודה הזו – ללא הכשרה וללא בדיקות מקדימות מקיפות – לא מטרידה אף אחד בממשלת המעבר. איש לא מרחם על ילדי הגן.
המקרים שהתגלו לאחרונה הם מן הסתם רק מקצת מאלה שמתחוללים באמת בגני הילדים. הגיע הזמן לקחת את העניין הזה ברצינות. למרות ש־95% מהצוותים החינוכיים, גם בגנים, הם מדהימים, מסורים ואמינים, זו מכת מדינה. זה כך גם אם זה קורה פעם אחת.
על ועדת החינוך המאולתרת שאורגנה בכנסת למרות שאיננה פעילה, על שר הרווחה, על שר החינוך החדש - שבינתיים עוסק בחלוקת תנ”ך ובהנפת דגלי ישראל בבתי ספר ביישובים ערביים - לרדת אל הקרקע ולעסוק בחיים עצמם.
מה שעובר על הילדים שלנו בגנים, בגילי 0־3 שהם הקריטיים ביותר להתפתחות האדם, משמעותי יותר מכל דגל.
הגיע הזמן שייקחו את הילדים שלנו ברצינות, יגבשו ויוציאו אל הפועל תוכנית לאומית, שתיטיב את התנאים במעונות ותטיל אחריות על מפעילי הגנים בגין מקרי אלימות, כדי שתימנע העלמת העין שלעתים נמצאת שם, לנוחות המפעיל, ושתחויב הכשרה הולמת לצוותים החינוכיים ותמורת שכר הולם ולפני הכל? שהדבר הזה יהפוך לאישיו, לנושא מרכזי במערכת הבחירות. זה כבר עלינו, ההורים, המצביעים. נו, נראה אותנו.