לא מחאה ולא הפגנה: התמרדות אלימה שלא טופלה כראוי

במדינת ישראל היו לאורך השנים הרבה מאוד הפגנות ומחאות, בעיקר על רקע פוליטי, כלכלי ומעמדי. אבל מה שראינו ביום שלישי לא הייתה מחאה וגם לא הפגנה. אלה היו התפרעויות של חוליגנים, שמה שעניין אותם, מלבד להסתיר את פניהם, היה לפגוע בשוטרים ובאזרחים. ראינו את ניסיון הלינץ' בנהג שהעז להמרות את פי הפורעים בצומת עזריאלי, ראינו יותר מ־100 שוטרים שנפצעו וראינו נזקים לניידות ומכוניות. זו לא הייתה התפרעות אלא אנרכיה לכל דבר.
 

ישראל קלטה מאז היווסדה גלי עלייה ממדינות מפותחות ומתפתחות. רבים מהעולים הרגישו מקופחים על ידי הממסד, בהם עדות המזרח, העולים מברית המועצות, וגם בני העדה האתיופית. טבעי שבכל פעם שמגיעה עלייה פחות מבוססת יש לה הרגשה של קיפוח, ואומר את זה מי שאביו יוצא גרמניה ואמו יוצאת מרוקו. אין ספק שיש לא מעט לעשות למען שילוב הקהילה האתיופית בחברה הישראלית, אבל זה לא מצדיק את ההתפרעויות של החוליגנים. הם לא המראה של מרבית בני העדה, המתונה ברובה. מה שהניע את אותם חוליגנים הוא התמרדות אלימה, שנובעת ביסודה מאי־ציות לחוק.
 

מה שהצית, לכאורה, את ההתפרעויות הוא אותו קצין משטרה, שהיה עם אשתו ושלושת ילדיו הקטנים והבחין בכמה צעירים שתויים בני העדה האתיופית שהתקוטטו ביניהם. הוא הזעיק את המשטרה ונפנה להפריד ביניהם. ברגע שנודע להם שמדובר בשוטר הוא הפך קורבן לתקיפה אלימה. מאחר שהנושא בחקירת מח"ש, כל הפרטים יתגלו בהמשך. 
 

ההפגנות הראו עד כמה רמת האלימות של אותו קומץ פורעים ומסיתים קשה ומסוכנת. ככלל, בחברה האתיופית יש נוער איכותי, שמתגייס לצה"ל ומתנדב ליחידות קרביות. אולם אותם צעירים שהתנהגו ביום שלישי כמו אספסוף - צריכים לקבל טיפול כמו שניתן לאספסוף. הם לא הפנים של החברה האתיופית, וניתן היה גם להבחין בגורמים מתסיסים אנטי־ממסדיים ואנטי־ישראליים, שהשתלבו היטב בהפגנות וניסו לקושש רווחים פוליטיים. 
 

הדרך להתמודד עם התפרעויות היא להציב בשטח מסה גדולה של כוחות שמסוגלים להפעיל כוח למניעת הוונדליזם. חשוב לפעול בנחישות, לבצע מעצרים של הפורעים ולהביא אותם לדין. חשוב גם שבכל אירוע כזה תהיה נוכחות בשטח של פיקוד המשטרה הבכיר ושל השר לביטחון הפנים, כדי לעמוד על נקודות החיכוך ולנהל את האירוע מקרוב. הפיקוד הבכיר של המשטרה היה צריך להיות נוכח בשטח, וזה חייב לקרות להבא.
 

לקח נוסף מהאירוע החמור הוא שמערכות המודיעין של המשטרה, שיודעות לפעול ברשתות החברתיות, לא היו ערות לאותו אספסוף ולא חזו את הצפוי. הניסיון שנעשה להביא לרגיעה באמצעות הידברות עם הקייסים של העדה האתיופית הוא בעל סיכויים נמוכים ביותר. משקלם של הקייסים שולי, בדומה למשקל ההשפעה הפוחתת של השייח'ים בחברה הבדואית.
 

המסר חייב להיות ברור: ישראל היא מדינת כל אזרחיה, לא משנה צבע עורם ודתם, ויש לנהוג בתקיפות בעת אירועי אלימות כמו שראינו בהתפרעויות באזורים נרחבים בארץ. האירוע היה חריג בכל קנה מידה, ולדעתי על העדה האתיופית לעשות חושבים.
 

המשטרה ניסתה להרגיע את השטח בהידברות ולתת לפורעים להוציא קיטור, אבל הם ניצלו את הגישה הזו לרעה. נוסף לכך שיותר מ־60 אלף איש נתקעו שעות ארוכות בפקקים, שוטרים נפצעו ורכוש הושחת, נגרם נזק משמעותי נוסף: כרסום ביכולת ההרתעה של המשטרה. פורעים ממגזרים אחרים ראו שאין יד קשה וייתכן שינסו לנצל זאת בעתיד. יש להחזיר במהרה את כושר ההרתעה. 
 

השוטרים בשטח ורמת הפיקוד הזוטרה הם חומת המגן של אזרחי ישראל. הם נאלצים לעתים לפעול בתנאים בלתי אפשריים והם אלה שמשלמים את המחיר. עלינו להגיד להם תודה, להעריך ולהוקיר אותם.