הלב יוצא אל ראש הממשלה בנימין נתניהו. אין לו את מי להאשים בחרפה הנוראית של מדיניות האפרטהייד הגזענית נגד יהודים, במסגרתה יהודים אסורים לעלות להר הבית ואילו המוסלמים חוגגים שם את חגם, חג הקרבן. מתנה של ממשלת ישראל למחבלי החמאס, יומיים אחרי שרצחו את הקורבן היהודי.



חרפה שאין כדוגמתה, יהודים מורחקים מהר הבית בעיצומו של תשעה באב, יום האבל הלאומי על חורבן בית מקדשנו. ומי המרחיק? משטרת ישראל. לא מדובר במדיניות חדשה, לכל אורך שנות שלטון נתניהו נאסר על יהודים העולים להר הבית להתפלל, לומר 'עם ישראל חי', לתלוש עלה מהעצים בהר, ואפילו לא להרים חול ועפר למזכרת מהמקום הקדוש (בזמן שהמוסלמים משחקים שם כדורגל).





תמיד היה אפשר להאשים את השמאלנים שבממשלה שנתניהו נאלץ להיכנע להם. פעם זה היה ברק, ופעם זו הייתה ציפי לבני, אחר כך בוגי יעלון הסמולן, אולי גם שרת המשפטים שקד. אבל הפעם נקרה בפניו עסק ביש: אין שמאלן אחד לרפואה בממשלה. יותר מכך, כל הגורמים הרלוונטיים הם אנשי הליכוד. ראש הממשלה – נתניהו, ליכוד; שר הביטחון – נתניהו, ליכוד; שר ביטחון הפנים – ארדן, ליכוד; שר המשפטים - אוחנה, ליכוד; שר החוץ – כץ, ליכוד. כולם ליכודניקים. לכאורה ברור שהאחריות מונחת לפתחו של נתניהו, אבל רגע לפני כתיבת שורות אלה, נתניהו מיהר להבהיר שהוא לא נתן שום הוראה לסגור את ההר "הכניסה להר הבית נקבעת על פי הערכות מצב של המשטרה. בשום שלב לא ניתנה הנחייה של ראש הממשלה לסגור את הכניסה להר הבית".



כלומר, נתניהו הוא בסך הכל תייר במדינה הזו. שום מדיניות לא מתקבלת על פי דעתו והנחייתו. המשטרה פועל על דעת עצמה ובלי שום קשר לראש הממשלה. אלא שמתברר שזו לא האמת. גורם בכיר במערכת אכיפת החוק אומר למעריב און ליין כי "ההחלטה לסגור את הר הבית ליהודים היא יישום המדיניות של נתניהו. הייתה ישיבה בשבוע שעבר עם רה"מ על הנושא הזה. בסיומה הוחלט על פי הנחיית ראש הממשלה לאפשר עליית יהודים רק אם הדבר לא יסכן את שלום הציבור וביטחונו. מפקד מחוז ירושלים יישם את המדיניות של נתניהו".



בנימין נתניהו. צילום: רויטרס
בנימין נתניהו. צילום: רויטרס





נתניהו בחר להיכנע לאיומים ולהפחדות של הערבים, אך בחר שלא לומר את האמת לציבור שהמשטרה מיישמת את מדיניותו. המינימום המצופה מהמדינאים זה לעמוד מאחורי החלטתם ולא להתחבא מאחורי מיישמי המדיניות. הפעם נתניהו לא רק התחבא מאחורי מפקד מחוז ירושלים אלא שאפילו ההודעה לתקשורת יצאה בשם "גורמים מדיניים".



נתניהו בחר להיכנע לוואקף, וקיבל כתגובה התפרעויות של המוסלמים על הר הבית, כי מי שמוכן לוותר על האצבע – כדאי לנסות לסחוט ממנו את כל היד. כך עובד פה המזרח התיכון.



כמה אטום צריך להיות כדי לאסור על יהודים לעלות להר הבית בתשעה באב כדי לאפשר לשלוחת חמאס בירושלים לחגוג את חג הקורבן בלי נוכחות יהודית שתטמא להם את החג. אם זו המדיניות של נתניהו, למה אנחנו מתעקשים להמשיך לקרוא למקום הקדוש "הר הבית"? בואו נקרא לו "אל אקצא" וזהו. בפועל, ממשלת ישראל לא רואה בו מקום קדוש לעם היהודי. נבקר באל אקצא בנימוס בזמן שהמתפללים המוסלמים המקומיים ירשו לנו.



אורי צבי גרינברג אמר "השולט בהר, שולט בארץ כולה". לאור המדיניות התבוסתנית בדרום, שליטת הרשות הפלסטינית ביו"ש ומדיניות הכלת הטרור העממי, אובדן הריבונות במזרח ירושלים, בגליל ובנגב – אך טבעי הוא שגם בהר איננו שולטים.



בין כתיבת הטור לשליחתו התבשרנו שהלחץ עשה את שלו, והמשטרה הודיעה על פתיחת הר הבית ליהודים בעקבות הערכת מצב מחודשת. עברו שתי דקות ודווחנו כי ההר נסגר שנית.
ההגינות דורשת לעדכן כי בשעה 13:30 התאפשרה כניסת יהודים להר למשך שעה. אמנם בקבוצות קטנות ובמסלול מקוצר בשיפולי ההר, אך הכניסה עצמה התאפשרה ועל כך מגיעה מילה טובה לראש הממשלה ולמשטרה.
דבר אחד למדנו: הלחץ הציבורי והדרישה הציבורית עובדים.
נחתום בדרשת חז"ל על הפסוק "ציון היא דורש אין לה" – 'דורש אין לה - מכלל דבעיא דרישה'.