שלוש השנים הראשונות לחייו של כל ילד הן קריטיות לקידום תבונתו ולהתפתחותו בעתיד. ביטחונם של ילדינו הוא הבסיס המאפשר להם לצמוח, ללמוד ולהתפתח כבני אדם עצמאיים בעולם המשתנה תדיר.
כשאנו מוציאים בכל בוקר את ילדינו למסגרת חוץ־ביתית אנו רוצים להיות בטוחים, שהם נמצאים בידיים טובות ובמקום הבטוח ביותר עבורם. לשם כך קיימים מעונות יום, אשר מעניקים טיפול וחינוך איכותי מזה עשרות שנים ומאפשרים להם תנאים להתפתחות אישית וצמיחה בביטחון מלא תוך דאגה לשלומם ורווחתם.
בעת האחרונה שוטף גל עכור את שמן של הגננות המסורות, שבחרו במקצוע מתוך תחושת שליחות ואהבה אמיתית לילדים. קומץ גננות ומטפלות, שאינן ראויות להיכלל תחת הגדרת "נשות חינוך" מכתים מקצוע שלם.
אנו עדים לכותרות בעיתונים, מחאות ושיח מורעל ומסית כנגד כלל ציבור הגננות, הפוגע באופן ישיר במערכת האמון בין ההורים לצוותים החינוכיים המופקדים על חינוך ילדינו. מערכת אמון זו נמצאת היום במשבר גדול.
כשהאווירה מתלהטת יהיה מיד מי שיקפוץ על העגלה, וכך קרה, שההורים יצאו להפגין ברחובות ואנשי ציבור ניצלו את המומנטום להשמיע דעתם ובלבד שזו תישמע. אבהיר כאן ועכשיו בפה מלא! אני מגנה כל מקרה שבו "איש חינוך" נוהג באופן שאינו ראוי, בלשון המעטה. יחד עם זאת, אסור בשום פנים ואופן לשפוך את הגננות עם המים. אסור לשכוח כי הגננות הטובות הן הכלל ואילו הפושעות הן היוצאות מן הכלל ואין להן מקום בקרבנו.
הכותבת היא מנכ״לית ארגון הגנים הפרטיים בישראל