קשה לי להאמין שמדינת ישראל תישאר אותה מדינה שכה למדנו לאהוב, אם חילופי השלטון בה יתבצעו שלא באורח דמוקרטי, אלא על פי הכרעתו של אדם אחד; יהיה מעמדו רם ככל שיהיה. אין כמעט תופעה כזאת בשום מקום בעולם. בארצות הברית, לדוגמה, אם הליך ההדחה נגד הנשיא יצלח, מי שיכריע בדבר יהיו מאות נבחרי הציבור בשני בתי הקונגרס. לא הפקידים שיושבים במשרד המשפטים. הפריבילגיה להדיח ראש מדינה אינה יכולה להיות נתונה בידי מי שלא נבחרו על ידי הציבור; מה גם שאין עליהם כל פיקוח אפקטיבי.
גם בצרפת, עוד דוגמה, אין לרשויות האכיפה כוח עודף. שם המתינו עד שהנשיא ז’אק שיראק סיים את כהונתו כדי למצות עמו את הדין בגין עבירות שהוא ביצע בעת שהוא שימש ראש עיריית פריז. נדמה שרק אצלנו סדר הדברים הוא כה משובש וכה מעורר שאט נפש. בשונה מכל דמוקרטיה שאני מכיר, כאן יכול היועץ המשפטי להשפיע על מי יהיה ראש הממשלה הבא, ולכן אני מרגיש כל כך עצוב בימים אלה.
לא שאני חושד בכשרים – אם כי, בעיניי לפחות, יש מקום גם לחשדות מן הסוג הזה – אבל צריך לזכור ששיקול דעתו של אביחי מנדלבליט יכול להיות מושפע מהרבה גורמים. חלקם רלוונטיים, וחלקם עלולים להיות פסולים. למעשה, זה טיבו של כל בן אנוש. הכרעותיו אף פעם אינן נקיות משיקולים זרים; במיוחד אם הוא אמור להתחשב בדעתם של אחרים.
מכאן שהליכי השימוע שמקיימים סנגוריו של ראש הממשלה כעת אינם נוטעים בי הרבה תקוות. בניגוד למה שצריך היה להיות, לעניות דעתי, הם מתקיימים בפני אותם אנשים שהיו חלק אינטגרלי מהחקירות שנפתחו לאחר הבחירות שהתקיימו ב־2015 בניסיון, לדעתי, להטות לכאורה את תוצאות הבחירות בפעם הבאה. ההדלפות לא חדלו לרגע, וכולן היו מגמתיות. מעת לעת גם הופיעו באירועים ציבוריים אלה שהיום יושבים בהליכי השימוע והשמיעו את דעותיהם. הגדיל לעשות, כמובן, מפכ”ל המשטרה באותה העת, כאשר רמז בפומבי כי בנימין נתניהו ניסה להתחקות אחר חוקרי המשטרה.
זה נראה רע, ולא מן הנמנע שזה באמת רע. האנשים שהיו חלק בלתי נפרד מהליכי החקירה, על כל הבעייתיות שהתגלתה בהם בעיניי, לא יכולים לקבוע כעת שהחלטותיהם היו שגויות או שכתב החשדות שהם כה טרחו עליו פגום מיסודו. דובריהם בתקשורת, אלה שקיבלו מהם חומרי חקירה באורח פסול, אולי אף על גבול הפלילים, בוודאי ישמיעו את הזמירות המקובלות.
להערכתי, הליכי השימוע לא יתקיימו בלב פתוח ובנפש חפצה. מעצם טיבם הם לא יכולים להיות כאלה. לכן אין מדינה בעולם שמקיימת פרוצדורה מעוותת מן הסוג הזה. האבות המייסדים של ארצות הברית ושל צרפת אפילו לא העלו בדעתם להעניק כוח כמעט בלתי מרוסן מן הסוג הזה בידי גורמים לא נבחרים. המושג בלמים ואיזונים היה קדוש בעיניהם. אין רשות שהיא בעלת כוח בלתי מוגבל. הכל צריכים להיות כפופים לאותה נורמה.
כך דמוקרטיות בנויות, וזה מה שלא קורה אצלנו. נדמה לעתים שפרקליטות המדינה פטורה מכל מגבלה. אנשיה ממנים זה את זה. מצופפים שורות בעת הצורך ונוהגים כאילו שהם אדוני הארץ.
זה רע, כאמור, וזה יהיה עוד הרבה יותר רע, אם השלטון יעבור מן האנשים שנבחרו כדין למי שנהנה – ולמעשה, אולי אף דחף בכיוון הזה - מן ההכרעות שמתקבלות במקומות שבהם יושבים אנשים שאינם חייבים לתת את הדין בפני אף גורם.