שר המשפטים אמיר אוחנה חשף היום על במת הכנסת מידע האסור בצו איסור פרסום בנוגע לתיק 4000 וללחצים שהופעלו על עד המדינה ניר חפץ בעת חקירתו, באופן שעל פניו חוצה הרבה מעבר לתשובת השר לשאלה עליה נשאל. רבים השוו את התנהלותו של אוחנה להתהלותם של חברי הכנסת זהבה גלאון, דב חנין ואחמד טיבי, שהפרו גם הם צו איסור פרסום בפרשת האסיר X בשנת 2013, אך גורמים משפטיים מוצאים הבדלים גדולים בין התנהלות השר לבין התנהלותם של גלאון, חנין וטיבי.
גורמים משפטיים, הבקיאים בהלכות וברזי הניואנסים בחסינות המהותית והדיונית של חברי הכנסת, אמרו כי הפעם בניגוד לעבר - ומכיוון שהיועץ המשפטי כבר אמר שהדברים יבחנו, ההחלטה כולה בידיו של יועץ המשפטי לממשלה אביחי מדלבליט ויהיו לה השלכות רוחב. אותם גורמים איתם שוחחתי, טוענים כי יתכן ובמעשי אוחנה נפלו, לכאורה, פגמים שמשמעותם הטרדת עד וניסיון השפעה יחד עם לחץ פסול על עד - במקרה זה חפץ. מתי נכון להשתמש בחסינות המוקנה אומרים אותם גורמים? כאשר בחשיפת המידע יש ערך בעל ידע לציבור. אין זה המקרה בהתנהגותו של שר המשפטים אוחנה הם אומרים.
לחסינות חברי הכנסת חשיבות גדולה, ועליה אמר שופט בית המשפט העליון אהרון ברק כי :" החסינות העניינית באה להבטיח את עצמאותו של בית הנבחרים ואת "אופיו הדמוקרטי-ייצוגי של המשטר בישראל היא נועדה להגן על עצמאותו של חבר-הכנסת". אך חוק החסינות לא נחקק כדי לאפשר לחבר הכנסת לפעול בניגוד לחוק. ונראה כי לפחות יש כאן קו דק במיוחד בנוגע להפרה לכאורה של החוק בחשיפת המידע, לפחות על פי אותם גורמים. עוד הם אומרים כל החלטה של מנדלבליט במקרה זה תתווה דרך, והיה וייסגר העניים בלא כלום, תהיה לכך משמעות עצומה.
נראה שבמקרה של חפץ את אוחנה לא שמירת אינטרס הציבור עמדה לנגד עיניי השר אלא כפי שהגדירו זאת גורמים בכירים:" הפחדה של עד המדינה." ועל כן יעמוד כאן היועץ למבחן תהיה החלטתו אשר תהא.