אחת מאמרותיו המפורסמות של אלברט איינשטיין היא "אי־שפיות היא לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות”. זה בדיוק מה שעושות ממשלות נתניהו בעשור האחרון בכל מה שקשור להתנהלות מול עזה. קשה להבין ולהשלים עם העובדה שלאורך עשר שנים לא הצליחו ממשלות נתניהו לתת מענה לבעיה ביטחונית כל כך אקוטית. "מר ביטחון", שהבטיח ב־2009 לחסל את טרור החמאס בעזה, נראה היום כל כך עלוב מול המציאות העגומה שהוא יצר.
מול איום ביטחוני שנמשך יותר מעשור, כשחלק מהעם מצוי תחת איום טילים יומיומי, ממשלת ישראל אומרת בגלוי – כפי שאמר השבוע השר יובל שטייניץ: "אין פתרון לבעיית עזה, צריך לחיות עם זה". על פי המשנה הזו, אם נתניהו היה ראש הממשלה ערב מלחמת ששת הימים או במלחמת יום הכיפורים ספק אם הייתה פה היום מדינה יהודית. מי שלא מסוגל למצוא פתרון לבעיה כזו חייב ללכת הביתה.
לפני כשנה כתבתי כאן טור שבו תיארתי בדאגה, כמו רבים לפניי, את המצב המסוכן המתהווה ברצועה, על שני מיליון תושביה שחיים בתחושת מחנק ובעוני מחפיר. כפתרון, הצעתי אז שישראל תיזום, בחסות האו"ם, ארצות הברית, מדינות המפרץ, מצרים, ירדן והאיחוד האירופי, ועידה לפתרון בעיית עזה, במסגרתה תציע שתמורת הפסקת הטרור ופירוז הרצועה מטילים, תינתן אפשרות לאלפי עזתים לעבוד בישראל, תחת פיקוח מערכת הביטחון. ישראל תאפשר תנועה מפוקחת של תושבי עזה לעולם, ותקים בנמל אשדוד סניף של נמל עזתי ליבוא ויצוא - בפיקוח ישראלי כמובן. בשלב מאוחר יותר, אם יעמדו העזתים בהסכמים, ייבנה נמל בעזה. במקביל, המדינות המשתתפות בוועידה יקימו קרן בינלאומית שתגייס את הכסף הנדרש לשיקום רחב היקף של הרצועה ותשתיותיה.
החלטות ועידה זו יהיו מנוף חשוב לעתידה של עזה ושני מיליון תושביה, ויהוו תשתית להמשך הדו־שיח הישראלי־פלסטיני. לצד ההטבות והתוכניות ייקבע שאם הפלסטינים, על כל הפלגים שלהם, לא יקבלו את החלטות הוועידה - כשהראשונה שבהן היא כאמור הפסקת הטרור ופירוז הטילים - תוכל ישראל לפעול מול עזה כראות עיניה, על מנת להפסיק אחת ולתמיד את הטרור הבלתי פוסק.
העובדה שאחרי כל המבצעים, ימי הקרב והסבל שחוו תושבי העוטף לאורך עשור, ממשלות נתניהו לא יזמו פתרון לבעיה ביטחונית כל כך אקוטית, מוכיחה שמדובר בממשלות אטומות, ממשלות חידלון וכישלון. ראש ממשלה אחראי היה יוזם מזמן הקמת ועדת אד הוק של מומחים צבאיים ומדיניים ומטיל עליהם משימה להציג לו הצעות לפתרון בעיית עזה, אך גם את המינימום הזה נתניהו לא עשה.
עד לרגע זה אין לנתניהו קצה של פתרון לבעיית עזה, שצפה בעיקר כשהטילים מתקרבים לגוש דן. בשאר ימות השנה היא מנת סבלם של תושבי העוטף, שנותרים בלי אופק, בלי שמץ של תקווה. ככה זה כשראש הממשלה מזמן כינוסי חירום רק כשכסאו מתנדנד ושלטונו מתערער. אילו נתניהו היה מקדיש לבעיית עזה 10% מהמאמץ שהוא משקיע בהישרדותו, החיים בדרום היו נראים היום לגמרי אחרת.