ההודעה של מזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו - האומרת שחוות הדעת של מחלקת המדינה משנת 1978, שקבעה כי היישובים ביהודה ושומרון מהווים "הפרה של החוק הבינלאומי", בטלה ומבוטלת - הינה תיקון חשוב ומשמעותי לעיוות בעמדת ארה"ב כלפי הבנייה היהודית מעבר ל"קו הירוק". מדובר בעיוות שקיבל חיזוק נוסף בתקופת ממשלו של הנשיא לשעבר ברק אובמה, כשנמנע מלהטיל וטו (כלומר למנוע את אישורה) בדצמבר 2016 על החלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם, שלפיה ההתנחלויות מהוות "הפרה בוטה של החוק הבינלאומי".

עם זאת, זה איננו "מהפך" במובן של שינוי מוחלט של מציאות שהייתה קיימת קודם, שכן כבר ממשל הנשיא ג'ורג' בוש (האב) פנה בזמנו בעניין זה ליועץ המשפטי של הבית הלבן, ד"ר ניקולס רוסטו, שפסק כי ההתנחלויות אינן בלתי חוקיות מבחינת ארה"ב. ואכן, מאותו זמן ואילך ממשל בוש לא חזר על גרסת אי־החוקיות, אלא התבטא בדרך כלל בנוסח של "מכשול לשלום".
 
להחלטה ההיא של ממשל בוש ומזכיר המדינה שלו ג'יימס בייקר הייתה משמעות מיוחדת, מכיוון שבאותה עת התקיים עימות קשה בין ממשלת ישראל לממשל האמריקאי בעניין הערבויות לקליטת העלייה מברית המועצות לשעבר, שאת הענקתן הממשל התנה בהפסקת הפעילות הישראלית ב"שטחים", כולל מזרח ירושלים, אך חרף זאת לא עמד על גרסת אי־החוקיות כביכול. זאת, בניגוד למשל לעמדה הקבועה של האיחוד האירופי, שלאחרונה אף חזר עליה בקשר לסימון מוצרים מההתנחלויות.
 
אבל עוד לפני כן שררה מידה מסוימת של חוסר עקביות בעמדה האמריקאית בנושא זה: ב־1978, כלומר בשנה שבה התכנסה ועידת קמפ דיוויד, שבה הושג הסכם השלום עם מצרים אך גם נקבעו עקרונות להסדר אפשרי ביהודה ושומרון, כבר מיהר הנשיא דאז, ג'ימי קרטר, להודיע שהקמת יישובים יהודיים אזרחיים שם "סותרת את המשפט הבינלאומי", אך ב־1981 ממשל הנשיא רונלד רייגן הפך את ההחלטה הנ"ל על פיה. עד לאקט החריג והעוין של ממשל אובמה, המשיכו אומנם ממשלים אמריקאיים קודמים להתנגד לבנייה, ובפרט לבנייה רחבה, ביהודה ושומרון, אך התגדרו בטיעון המדיני, כלומר "מכשול לשלום", ולא העלו את טיעון אי־החוקיות.

לעובדה שההודעה המתקנת יצאה הפעם ממחלקת המדינה ולא מהבית הלבן יש חשיבות, שכן היא מדגישה שהיא על דעת הממונים על קביעת המדיניות האמריקאית הרשמית, ולא רק התבטאות שאפשר לייחס לה גם שיקולים פוליטיים או אחרים.
 

ישראל בוודאי שבעת רצון מההצהרה האמריקאית החשובה הזאת, לא רק מפני שהיא מחזקת את עמדותיה המשפטיות והמדיניות לאורך כל התקופה מאז מלחמת ששת הימים, ללא הבדל איזו ממשלה כיהנה, אלא גם כלפי מדינות אירופה וגורמים אחרים, ואפשר לראות בה גם הבעת אמון של הממשל במדינת ישראל בהנהגתה הנוכחית. אבל זו איננה הנקודה העיקרית, אלא שהיה יישור קו בנושא עקרוני ומעשי מצד המעצמה האמריקאית. עם זאת, אין לראות במצב החדש לא חופש פעולה בלתי מוגבל לבנייה מעבר ל"קו הירוק" ואף לא קביעת עובדות לגבי עתידם המדיני של יהודה ושומרון. נושאים אלה יהיו חייבים גם בעתיד להידון ולהיקבע על פי החוק הישראלי, ובכפוף לשיקולים המדיניים והביטחוניים של ממשלת ישראל.