המתנות של טראמפ: דונלד טראמפ הוא מתנה שלא מפסיקה לתת. תחילה העביר את השלט של השגרירות האמריקנית מתל אביב לירושלים. לפני כמה חודשים העניק את מתנתו השנייה לנתניהו כשהכריז כי הוא מכיר בריבונות ישראל ברמת הגולן. ממשלת ישראל גמלה לו במחווה והזדרזה להניח אבן פינה ליישוב חדש על שמו ברמת הגולן. השבוע שיגר טראמפ את המתנה השלישית באמצעות שר החוץ פומפאו – הכרזה אמריקאית הקובעת כי ההתנחלויות בשטחי יהודה ושומרון אינן מפירות את הדין הבינלאומי. הנוסח מעט מסורבל, אבל ישראלים רבים רואים בהכרזה תעודת כשרות למפעל ההתנחלויות. זו טעות אופטית: את התעודה אפשר לתלות לראווה אך ספק אם אפשר לסמוך על כשרותה.
מותר לחשוד שתזמון ההצהרה האמריקאית אינו מקרי. אין זו הפעם הראשונה שבה הדוד מאמריקה נחלץ לעזרתו של נתניהו ברגעים של מצוקה פוליטית. נתניהו הזדרז לגזור את הקופון, ערך סיבוב ניצחון בגוש עציון והכריז כי מדובר בהישג שיעמוד לדורות. בימים הקרובים יתברר אם “הצהרת ההתנחלויות” היא מגש הכסף שעליו יכונן נתניהו את ממשלתו החמישית. אבל, השאלה המרכזית צריכה להתמקד בתועלת שתצמח לישראל מדבריו של טראמפ. בשנות כהונתו צבר הנשיא האמריקאי מוניטין עשיר של מנהיג המפזר הצהרות ריקות מתוכן שמסבכות את ארצות הברית בזירות רגישות ברחבי העולם, ומערערות את היציבות במוקדי סכסוך נפיצים כמו צפון קוריאה, סין, איראן וכמובן המזרח התיכון.
באשר לסכסוך הישראלי־פלסטיני הוא הבטיח להציג את “תוכנית המאה” שתוביל להסדר שלום בין הצדדים. פרסום התוכנית נדחה פעם אחר פעם, תוך שהאמריקנים שוחקים את מעמדם כמתווך הוגן בעיני הפלסטינים, ומוסיפים לפנק את ישראל בהצהרות חלולות.
מה אכפת לו לטראמפ להעביר את השגרירות, להכיר ברמת הגולן ולהצהיר שההתנחלויות חוקיות? הוא ממילא לא מתעניין בנעשה במזרח התיכון, לא מתעמק במדיניות חוץ, ולא מכיר במעמדה של ארצות הברית כמנהיגת העולם החופשי. הוא לא מתיימר לתפקד כמבוגר האחראי ולמען האמת, הייעוד הזה גדול ממידותיו. טראמפ הוא מנהיג הפכפך, קטנוני, גחמני ושטחי. בישראל מעדיפים לעצום עיניים ולראות בו לכל הפחות את חמורו של המשיח שיביא את הגאולה. אבל, מוטב לא לשגות באשליות.
אחרי שהשלים את הטרילוגיה והעניק גושפנקה לריבונות הישראלית בירושלים, ברמת הגולן וביהודה ושומרון, נשאלת השאלה - מה אפשר לעשות עם כל הטוב הזה? ישראל יכולה לנפנף בהצהרות כמו בדגל אבל בפועל הן לא משנות את המציאות בשטח. הן לא מגבשות הכרה בינלאומית, לא מלבינות את הכיבוש, לא מדכאות את הטרור ולא מאיינות את הסכסוך העקוב מדם בין ישראל לבין הפלסטינים. האפקט שלהן הפוך, הן מרחיקות כל סיכוי להסדר מדיני בטווח הנראה לעין.
לכאורה, טראמפ הוא ידיד אמת של ישראל, תומך נלהב וציוני דגול. אבל זו תמונת כזב. טראמפ הוא איש עסקים תועלתן. התזמון הפוליטי שבו הוא משגר את הצהרותיו אינו ספונטני והמתנות שהוא מרעיף על ישראל כדי לסייע לנתניהו אינן מתנות חינם. את החשבון תיאלץ לשלם החברה הישראלית במוקדם או במאוחר.
נתניהו, המונע מאינטרסים צרים, מאפשר לטראמפ לבחוש בקרביים הפוליטיים של מדינת ישראל ולהתערב בבוטות בסוגיה שנויה במחלוקת, המפלגת את החברה הישראלית מאז מלחמת ששת הימים. מי כמוהו יודע כי גורל השטחים לא יוכרע בהצהרה פומפוזית של שר חוץ אמריקאי. לכן, מוטב לתומכיו ולאזרחי ישראל לא להתבשם מההצהרות ומהציוצים של בכירי הממשל האמריקאי ולהבין כי הם אינם תחליף לתוכנית מדינית ולמשא ומתן עם הפלסטינים. על ישראל לקבוע את גורלה בעצמה, ולהכריע סוף־סוף אם היא חותרת למדינה אחת או שתיים, לאפרטהייד או לדמוקרטיה.