בין אפריקה לאמריקה: באחרונה צפו מתחים חדשים במערכת היחסים הטעונה ממילא שבין ישראל לבין יהדות ארצות הברית. הכרזתו של ממשל טראמפ לגבי ההתנחלויות, הצהרותיהם של מועמדים דמוקרטים לנשיאות לגבי הסיוע הכספי לישראל, וכמובן המחלוקות הנמשכות סביב מתווה הכותל וחוק הגיור – כל אלה מייצרות מחלוקות עם רבים מקרב יהודי ארצות הברית. אלא שדווקא בימים אלה נקרתה בפנינו הזדמנות להיזכר בתקופה שבה ישראל ויהדות ארצות הברית שילבו זרועות ורשמו הישגים היסטוריים תודות לשיתוף פעולה אמיץ.
מבצע משה התרחש בין סוף 1984 לראשית 1985. במהלכו הועלו לישראל בחשאי מעל ל־6,300 יהודים מאתיופיה, תחת מעטה חשאיות כבד בהובלת המוסד. מדינת ישראל הפעילה גורמים שונים: הממשלה, המוסד, הסי.איי.איי משרד החוץ וצה"ל. אך הם לא פעלו לבד: מאחורי הקלעים היו אלה מיליוני יהודים אמריקאים שגייסו כספים, לחצו על הממשל בוושינגטון ועוררו את דעת הקהל.
תמיכת הקהילה היהודית בארצות הברית בעלייה מאתיופיה לא הסתיימה עם הגעת בני העדה לישראל. המגבית המאוחדת הצליחה לאסוף מקרב יהודי צפון אמריקה סכומי כסף אדירים שהיו חיוניים לקליטתם. כעבור שש שנים, לאחר חילופי שלטון, חזרה מלחמת האזרחים לאתיופיה, והיהודים המשיכו לסבול מתנאים מחפירים והתנכלויות. ישראל, בשיתוף עם ארצות הברית, קיבלה החלטה – להעלות את יהודי אתיופיה לארץ במבצע שלמה.
ראש הממשלה דאז יצחק שמיר מינה את אורי לוברני, שגריר ישראל לאתיופיה בשנות ה־60, כאיש קשר עם הקהילה היהודית בארצות הברית. לוברני נפגש עם ראשי הארגונים היהודיים, ואלה הבטיחו סיוע כלכלי ודיפלומטי למען הצלחת המבצע. לבסוף הגיעו ישראל, אתיופיה וארצות הברית להסכם מדיני, שכלל תשלום כופר של 40 מיליון דולר, שגויס על ידי יהודי ארצות הברית, בראשם ארגון הג'וינט.
ב־24 במאי 1991, ברכבת אווירית רצופה שנמשכה 36 שעות, עלו ארצה 14,310 יהודי אתיופיה שהתאחדו בארץ עם משפחותיהם. בתכנון והפעלת המבצע השתתפו הסוכנות היהודית, הג'וינט, המוסד, השב"כ וצה"ל.
בשני המבצעים, הבאתם לישראל התאפשרה הודות למאמץ משותף של ישראל, ארצות הברית והקהילה היהודית בצפון אמריקה. גם כיום, חצי יובל מאוחר יותר, משולש היחסים בין שלוש הקהילות הללו הוא רכיב משמעותי בחוסן הלאומי של ישראל. שיתוף הפעולה המדיני של ישראל וארצות הברית מתאפשר הודות לקודקוד השלישי במשולש, זה שמקשר בין הממשלות והופך את שיתוף הפעולה לטבעי ונוח עבור שני הצדדים: הקהילה היהודית בארצות הברית.
חג הסיגד הוא אפוא לא רק הזדמנות נהדרת ללמוד עוד על המורשת העשירה של קהילת יוצאי אתיופיה ועל דרכם האמיצה לישראל. זוהי גם תזכורת לחשיבות הקשר של ישראל עם הקהילות היהודיות בתפוצות, ובראשן הקהילה בארצות הברית, ולדברים שהעם היהודי יודע להשיג כאשר הוא פועל ביחד למען מטרה משותפת. אם נשכיל להתעלות מעל המחלוקות ולייצר מנגנונים חדשים להידברות ולשיתוף פעולה – הרווח יהיה של כולנו.
הכותבת היא מנכ"לית קרן משפחת רודרמן