קיפוח בלי פיקוח: תארו לכם לו הנתון הדמיוני העגום, השחור והמדאיג הבא היה אמיתי – “שנת 2019 הסתיימה עם 47 הרוגים בתאונות עבודה בענף ההייטק הישראלי”. האם החברה הישראלית, גם אז, הייתה עוברת לסדר היום וממשיכה בשגרת חייה, או שכבישי ישראל היו נחסמים במחאות ענק?
תאונות העבודה בישראל הפכו לגורם מוות “פופולרי” מדי בשנים האחרונות ונראה שאף אחד לא מטפל במגמה המחריפה. היעדר אכיפה ופיקוח של הרשויות ואפס אחריות מצד המעסיקים – הפכו את תחום הבנייה למקצוע המסוכן ביותר בעולם.
מספר מקרי המוות במקצועות מסוכנים ומפחידים בעולם כמו מאלפי אריות, נהגי פורמולה 1 או לוכדי נחשים אינם מתקרבים לנתון העגום של פועלי הבניין הנהרגים מדי שנה במדינת ישראל. משפחות פועלי הבניין מתפללות לשלום יקיריהן מהבוקר ועד להישמע המפתח במפתן הדלת בסוף היום, כאילו מדובר בחייל קרבי שיצא למשימת סולו בשטח האויב. פועלי הבניין חסרי אונים וחייהם תלויים באוויר. כל יום שגרתי בעבודה יכול להיות האחרון שלהם. כל מקרה מוות של פועל בניין מפיל קיר נוסף בחברה הישראלית ומחריב לחלוטין משפחה, מעגל חברים ושותפים לעבודה. ההלם, התסכול, העצב והיגון מתווספים לסטטיסטיקה עצובה של עשרות מקרי מוות מדי שנה, שאותם ניתן היה למנוע.
האם סדר היום הציבורי ותשומת הלב הממשלתית היו מתעלמים ממספרי ההרוגים, גם אם הם היו מענף ההייטק למשל? האם גם אז מדינת ישראל לא הייתה נחסמת בהפגנות ענק, כדי להציל את החיים של העובד הבא שיקפח את חייו בגלל היעדר פיקוח?
ענף הבנייה, מאז ומתמיד, כלל סיכונים רבים, כגון נפילה מגובה, עבודה עם חומרים מסוכנים וכלים שעשויים לפצוע. אך בשנים האחרונות, לצד התקדמות הטכנולוגיה, המודעות והזהירות – המספרים רק עלו. מעגל השכול מתרחב מדי שנה באופן חסר תקדים, רק בגלל שאותם פועלי הבניין לא שווי זכויות ומעמד כמו של עובדי ההייטק, הרופאים או המהנדסים. לו הם היו בעלי כוח ומעמד בחברה, אולי קולם היה מציל חיים של כמה מהם ומשיג פתרון ומענה ממשלתי ראוי.
הענף, שהיה פגיע וחלש ממילא, ספג מכת נוק־אאוט נואשת כאשר שר העבודה והרווחה התפטר לפני כארבעה חודשים, ולמעשה הותיר את הענף יתום מכל גוף העתיד לספק מענה, או לקחת אחריות על התוצאות ההרסניות. כעת, רגע לפני מערכת בחירות שלישית ובלב כאוס היעדר ממשלה שנמשך כבר מעל לשנה, הפתרון מתרחק מיום ליום ונדמה כי פועלי הבניין במדינה ימשיכו לחפור את הקברים של עצמם מדי יום, בכל משמרת ובכל אתר בנייה בישראל, עד לאסון הבא.
הפתרון קיים, הכרחי ואפילו לא יקר. ענישה חמורה כלפי מעסיקים חסרי אחריות, לצד קיום סדנאות בטיחות לעובדים וחיזוק אמצעי האכיפה והפיקוח הממשלתיים, ישיבו את הביטחון לענף הבנייה, לפועלים ולמשפחותיהם – שרצונם זהה לחלוטין לזה של עובד ההייטק הממוצע: לסיים את יום העבודה בחיוך, בביטחון ובשלום.
הכותב הוא מומחה לתביעות תאונות עבודה, ביטוח לאומי, חברות ביטוח ונזיקין