משמעות החיסול הממוקד של קאסם סולימאני – ראש הנחש של הפעילות הטרוריסטית והחתרנית האיראנית במזרח התיכון והמוציא והמביא של המאמץ הגיאו־דתי לבסס באזור את ההגמוניה האיראנית ולהקים בו מעצמה שיעית – גדולה יותר מעצם סילוקו מהשטח. אך עוד מוקדם לקבוע אם יש לראות בכך שינוי בסיסי במדיניות שנקט בשנים האחרונות הנשיא טראמפ לעומת הקו הנסיגתי של הנשיא אובמה לגבי המזרח התיכון. 

הפינוי החלקי של חיילים אמריקאים מסוריה ומה שנראה כהפקרת בעלי בריתם הכורדים, חוסר התגובה על ההתקפה על מתקני הנפט הסעודיים ועל המכליות במפרץ הפרסי, היעדר המענה על הפלת הרחפן האמריקאי – כל אלה עודדו את טהרן להמשיך באסטרטגיית ההתגרות באמריקאים. על ידי כך, איראן מפגינה את משקלה המתעצם כלפי בעלות בריתה של ארצות הברית ויריבותיה אל מול רפיסותה כביכול של אמריקה.

התמרון הימי המשותף של איראן, רוסיה וסין לפני כשבועיים במפרץ עומאן נועד לסמן שהשפעתה של אמריקה במזרח התיכון, ואולי בעולם כולו, הולכת ודועכת – מטרה שמשרתת את האינטרסים של שלוש המדינות הללו מחוץ להקשר המזרח־תיכוני. זאת לצד חתירתה של רוסיה, חרף חולשתה הבסיסית, להצטייר כמעצמת־על גלובלית והפיכתה בשנים האחרונות לשחקנית משמעותית באזור. 

פעולת הסיכול האמריקאית, ועוד לפני כן, המתקפה על בסיס המיליציות השיעיות בעיראק ובסוריה ושיגור החיילים הנוספים לעיראק נועדו, אם כן, להעמיד את האיראנים על הטעות שבהערכתם האסטרטגית. בנוסף, הפעולה אפשרה למדינות המפרץ הערביות, בעלות בריתה המסורתיות של אמריקה, לזקוף קומה בתקופה של דאגה לגבי נחישותו ויעילותו של קיר המגן האמריקאי. 

מסר נוסף של טראמפ הוא שפגיעה בשגרירות אמריקאית תיחשב לפגיעה באמריקה עצמה – לעומת המחדל האמריקאי בעניין מתקפת הטרור בקונסוליה האמריקאית בבנגאזי בתקופת אובמה ומזכירת המדינה קלינטון שבה גם נהרג שגריר ארצות הברית בלוב. בינתיים, האירופים – בריטניה, צרפת, וגרמניה – כמו האירופים, במקום להתייצב לצד האמריקאים קראו “לשני הצדדים” להימנע מהסלמה. גם המועמדים הדמוקרטים לנשיאות יצאו נגד חיסול סולימאני – טעות פוליטית ופסיכולוגית שתתווסף לטעויות האחרות שלהם.

לפני הפעולה האמריקאית מיהרו הפרשנים, גם בישראל, לבַכות את מה שנראה בעיניהם כהסתלקותה הנמשכת של ארצות הברית מהאזור, בעודם מחלקים ציונים טובים לאסטרטגיה האיראנית, אך מסתבר שהערכותיהם היו שגויות, לפחות בחלקן, ובכל מקרה מוקדמות מדי. יחד עם זאת, אין גם למהר ולהסיק שמעתה ואילך ממשל טראמפ ישלב במדיניות הסנקציות שלו כלפי איראן ממד צבאי קבוע נגד הפרובוקציות של טהרן, שכן הנשיא אכן נחוש לא להיקלע למלחמה כוללת נוספת במזרח התיכון. אך גם ההנהגה האיראנית תצטרך להודות שהאסטרטגיה שלה כשלה, ביודעה, למרות דברי הרהב, שהתמודדות צבאית אמיתית עם ארצות הברית לחלוטין חסרת סיכוי מבחינתם. 

ייתכן כמובן שנראה פעולות נקם איראניות כאלה או אחרות נגד נציגויות אמריקאיות שונות ונגד בעלות בריתה של ארצות הברית, כולל ישראל, בעיקר על ידי שליחיהם, אך המצב הפוליטי האנדרלמוסי בלבנון והאיום הממשי בתגובה ישראלית מסיבית עשויים לצמצם ואף לבטל את חופש הפעולה של חיזבאללה בשעה הזאת.

לפי דיווחים שונים, סולימאני היה על הכוונת של ישראל כבר לפני יותר מעשור, אך ממשלת אולמרט נמנעה מכך בלחץ האמריקאים - וייתכן שבדיעבד זה היה מקח טעות מבחינת ארצות הברית ומבחינתנו, שכן בשנים אלה הפך סולימאני לדמות הדומיננטית והפעילה בכל מקום שנראו בו טביעות אצבעותיה התוקפניות של איראן: ההישרדות של בשאר אל־אסד בסוריה, החתירה האיראנית לדומיננטיות בעיראק, מלחמת האזרחים בתימן, פעולות הטרור השונות נגד הסעודים והפיכתו של ארגון חיזבאללה לגורם צבאי. המילה האחרונה טרם נאמרה, לא מצד האמריקאים ולא מצד האיראנים, אבל בינתיים, בכל אופן, השתנה המילון.