אמריקה וישראל עומדות בפני בחירות – כך שראוי לבדוק מהן "האפשרויות הפתוחות" (למרות שהן לא כל כך פתוחות מעצם העובדה שהן אינן תלויות רק בנו) בגרף יורד מבחינת היתרונות או המגרעות: המשך המצב הקיים, כלומר טראמפ־נתניהו, צמד שפעל בצורה חסרת תקדים לטובת מדינת ישראל; נתניהו מול נשיא דמוקרטי; גנץ מול טראמפ; או גנץ מול נשיא דמוקרטי. המסקנות והתובנות ברורות למדי, אך כידוע, הכדור עגול והמשחק הפוליטי בישראל כרגע פתוח.
בארצות הברית נראה כרגע שטראמפ הולך די בבטחה לקראת קדנציה שנייה, והסיבה לכך היא יותר עמוקה מהמצב הכלכלי השפיר, האבטלה היורדת, ההישגים במלחמות הסחר השונות וכו', אלא, כפי שכתב חוקר מדע המדינה נורמן אורנשטיין, מפני שאמריקאים רבים מונעים היום יותר משנאה למפלגה האחרת מאשר מאהדה למפלגתם.
טראמפ יכול להיות מואשם בכל מיני עבירות לכאורה, אך מצביעיו ימשיכו לתמוך בו כדי למנוע ניצחון מהאויב השנוא. אורנשטיין גם מצטט קולגה שמסביר שיותר משטראמפ הוא הגורם לשסעים בחברה האמריקאית, הוא כלי הקיבול להם, כך שגם אם יסולק מהשלטון המצב לא ישתנה, שכן התמיכה בטראמפ משקפת את תחושת הרוב האמריקאי שמרגיש שאיבד את מעמדו מול מגמות שמעניקות עדיפות למיעוטים שונים, להעדפה מתקנת שעוסקת בעניינים כמו חדרי שירותים לטרנסג'נדרים, ומקדמת רעיונות של רב־תרבותיות וכיו"ב – במקום להתייחס לבעיות ולנושאים הרלוונטיים להם.
למועמדים הדמוקרטים שעוסקים בינתיים בעיקר במריטת שערות הדדית אין בינתיים תשובות משכנעות לתחושות האלה, אדרבה, הם גורמים למינופן, ואולי גם מפני שאחדים מהם סבורים שהם יוכלו לנצח בבחירות דווקא בתמיכת קבוצות המיעוט האלה. אפילו ג'ו ביידן, איש המרכז הצונח בסקרים, מקווה עדיין להיוושע בזכות הקולות האפרו־אמריקאיים. כרגע, מי שמוביל מבין המועמדים הדמוקרטים הוא הסנאטור ברני סנדרס, שתוכניותיו הכלכליות והחברתיות קרובות יותר לקומוניזם מאשר לעקרונות סוציאל־דמוקרטיים מקובלים.
אפשר להניח במידה רבה של ודאות שאם עקרונות אלה ימומשו, הם יביאו תוך זמן לא רב להרס הכלכלה האמריקאית (וזו כנראה הסיבה, כפי שהודיע ה־CIA, שרוסיה מנסה לעזור לסנדרס להיבחר). סנדרס נתמך בידי הקבוצה הפרוגרסיבית במפלגה הדמוקרטית בקונגרס, שאחד מסימני ההיכר שלה הוא אנטי־ישראליות הגובלת לפעמים באנטישמיות, והתומכת, בין היתר, ב־BDS.
אמריקה ידעה גם בעבר מועמדים קיצוניים לנשיאות – גולדווטר במפלגה הרפובליקנית ומקגוברן אצל הדמוקרטים, שנכשלו בבחירות הכלליות – וההיגיון אומר שכך יהיה גם הפעם אם מועמד הדמוקרטים יהיה סנדרס. אך באווירה המטורפת כרגע באמריקה, ייתכן שההיגיון הזה כבר לא כל כך ישלוט. במידה שסנדרס לא יזכה בנשיאות אלא רק במועמדות מפלגתו, נראה שהקבוצה השמאלנית שהוא מזוהה איתה תשפיע על עמדות המפלגה כולה בנושאים שונים, כולל ישראל.
עם זאת, אין להתייחס ליחסי ישראל עם המפלגה הדמוקרטית כמקרה אבוד. על אף שהקבוצה השמאלנית מנסה כרגע לתת את הטון בעמדות המפלגה כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני (כפי שראינו גם בהתנגדות המאורגנת לתוכנית טראמפ), היא עוד לא כבשה את כל מבצרי המפלגה שיש בה עדיין רוב דומם, לפעמים דומם מדי, שדוגל בקו מרכזי מתון בנושאים השונים ונחוש לשמור על הקשרים המסורתיים הטובים עם ישראל.
המשימות של הממשלה הבאה בישראל צריכות אפוא לכלול פעילות פרו־אקטיבית כדי להבטיח את המשך התמיכה של אותו רוב במפלגה הדמוקרטית, ושל רוב היהודים האמריקאים שתומכים בה.