האש ברצועת עזה הניעה גל של התקפות, חרפות וגידופים על הממשלה “חדלת האונים”, על כך שאיבדה את ההרתעה, על כך שכוחה רק בדיבורי רהב. במקביל התעוררו מחדש המוזות היצירתיות - שיש מיד לעקור משורש את הטרור העזתי, שאין ברירה אלא לפתוח במלחמה. הרושם שלי, לפחות, היה שממש מסיתים את נתניהו לפתוח במלחמה ערב הבחירות. חלק מהפרשנים באולפנים הסבירו לעם ישראל כי הג’יהאד האסלאמי (הפלסטיני) ברצועה פועל על מנת לסכל את ההסדרה עם חמאס, ובסך הכל הוא ארגון סורר קטן, שחמאס יכול לרסנו אם ירצה.
אני מעוניין להציג כאן את הערכתי לגבי מה שמתחולל ברצועה. אתחיל בישראל: המציאות הבלתי משמחת היא שישראל מצויה במלכוד 22 נוסח עזה: מצד אחד, היא מנהלת הידברות כמעט רצופה עם חמאס, בתיווך מצרי, שבסיומה יקבל חמאס מגוון מתנות כלכליות ותשתיתיות (בכלל זה אזורי תעשייה, אך לא נמל או שדה תעופה) תמורת שקט. מצד שני, חמאס אינו רוצה לכפות מרות על הג'יהאד האסלאמי. במצב זה, כל הסדרה עם חמאס היא למעשה “על הקרח”, וכל הזמן אנו עדים לפתיחת מעברים, מתן רישיונות לאלפי פועלים, הרחבת אזור הדיג, צמצומו, וחוזר חלילה.
הסיבה המרכזית לכך נעוצה בהבדלים בין חמאס לג’יהאד האסלאמי. חמאס הוא ללא ספק הגוף הגדול והחזק ביותר ברצועת עזה, אבל הג’יהאד אינו גוף קיקיוני. הוא אומנם קטן מחמאס, אך יש לו יכולות צבאיות והוא מסוגל לירות מאות רקטות ביום, ובכלל זה לתל אביב ומרכז הארץ. בהשוואה לחמאס הוא הרבה יותר רדיקלי ולוחמני.
שנית, הג’יהאד אינו מנותק מהאוכלוסייה האזרחית. הוא דואג לה באמצעות אגודות סיוע וצדקה שונות. אכפת לו ממצבה וסבלה. אבל הלוחמנות שלו, גישתו האידיאולוגית הקיצונית, הרצון שלו לבדל עצמו מחמאס והקשר ההדוק שלו עם איראן גורמים לכך שרווחת התושבים נמצאת אצלו בעדיפות נמוכה ולא מרכזית, כמו אצל חמאס. שלישית, בעוד חמאס נע במסלול של הסדרה (קצרת טווח, לכמה שנים בלבד), המסלול של הג’יהאד הוא מסלול של לוחמנות שוטפת. לא רק שהוא פועל לסיכול ההסדרה, אלא ששיקולי ההסדרה אינם בסדר היום שלו.
אם נתבונן בגרף הפיגועים מהרצועה בשנה האחרונה נראה את התמונה הבאה: במאי 2019 הג’יהאד ירה 691 רקטות, ביוזמתו. נקמה על הריגת שלושה פעילים שלו; בנובמבר 2019 הוא שיגר 560 רקטות, נקמה על חיסול בכיר שלו, אבו אל־עטא. ועכשיו הוא ירה עשרות רקטות כנקמה על הריגת שניים מלוחמיו. ובין לבין הוא כל הזמן לוחמני: צולף, יורה, משגר רקטה, מנסה לשים מטענים בגדר.
חמאס מסוגל לרסן חלקית את הג’יהאד. עובדה שהוא עשה זאת במשך שלוש שנים לאחר צוק איתן, מול האבידות הרבות וההרס הגדול. אבל קשה לו מאוד עכשיו להתעמת עמו חזיתית על מנת להכניעו, אלא אם יהיה מוכן לשלם מחיר כבד של מלחמת אזרחים פלסטינית, שבה איראן תתמוך בג’יהאד, כמו חלק גדול מהאוכלוסייה האזרחית.
אז מה עושים? לדעתי צוק איתן משופר וקצר, שרק אחריו תבוא ההסדרה, כאשר לחמאס יהיה קל יותר לכפות מרותו על הג’יהאד.