הבוחר אמר את דברו: הישג פוליטי ואישי משכנע של בנימין נתניהו, והישג לאומי בכך שהוסר חלום הבלהות של ממשלה שתישען על סיעה השוללת מעשית את חזון התקומה היהודית (החשד בקרב הציבור היהודי שזו אכן הייתה כוונת כחול לבן הוא שהרחיק ממנה מצביעים פוטנציאליים). עכשיו מגיע המבחן המעשי: הקמת ממשלה יציבה, בין שתהיה מורכבת מ־61 מנדטים, וכנראה זה אפשרי, ובין שתהיה רחבה, שזה עדיף.
המשימות העיקריות שיעמדו בפני הממשלה החדשה הן בראש ובראשונה בתחום המדיני והמדיני־ביטחוני, שיקבע יותר מכל עניין אחר את מהלך חייה של המדינה בשנים הבאות, לרבות האיום מצד איראן, שנחושה לחדש או להמשיך את מאמציה להגיע ליכולת גרעינית צבאית, והאמצעים שישראל תנקוט כדי להתמודד איתו. עניינים נוספים: סיכול היכולות והפעילויות הצבאיות של חיזבאללה ושלוחי איראן האחרים בסוריה, בלבנון ובמקומות אחרים; קבלת החלטות מעשיות, הן צבאיות והן דיפלומטיות וכלכליות לגבי המצב בעזה שאיננו יכול להימשך עוד; הרחבת הקשרים המדיניים עם העולם הערבי המוסלמי הפרגמטי, שהחלו בתקופת הממשלה הקודמת; התייחסות מעשית להצעות האופרטיביות שבתוכנית טראמפ, עם דגש על החלקים שניתנים לביצוע גם ללא הסכמות פלסטיניות (שממילא אין כל סיכוי שיושגו), וההשלכות שיהיו לכך על המצב ב”שטחים” ועל היחסים עם הרשות הפלסטינית ועם ממלכת ירדן.
נושא חשוב נוסף: יחד עם המשך היחסים ההדוקים עם ממשל טראמפ, על הממשלה לתכנן ולהגשים מדיניות פרו־אקטיבית לגבי יחסי ישראל עם המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, כמו גם עם הרוב בקרב יהודי אמריקה שתומך בה, ושעלולה להתרחק מהתמיכה המסורתית במדינת ישראל. בסוגיות אלה נתניהו הוכיח את כישוריו המדיניים העדיפים, והמשך כהונתו כראש הממשלה וניסיונו הדיפלומטי מעניקים לישראל יתרון משמעותי. אגב, כדי להמחיש את מורכבות המצב המדיני והביטחוני די להביט בהתפתחויות האחרונות בסוריה, ששם, כשאמריקה הולכת ונעלמת מהזירה, מתחולל מאבק מדיני וצבאי בין רוסיה לטורקיה שעלולות להיות לו השלכות גם על ישראל. שכן בעוד שעם טורקיה של ארדואן היחסים המדיניים ירדו מתחת לאפס ואילו עם רוסיה נתניהו הצליח לכונן יחסי עבודה ביטחוניים חשובים, אין לשכוח שבעלת בריתה של רוסיה בסוריה (אף שבעירבון מוגבל) היא איראן.
זה לא הכל כמובן. נושאים מרכזיים נוספים הם הצורך ברפורמה במערכת החינוך שבמתכונתה הנוכחית איננה עונה על דרישות העתיד של מדינת ישראל; בדק בית יסודי במערכת המשפט, הן בצד הפרקליטות והן מצד בתי המשפט שעברו בשנים האחרונות זעזועים שפגעו באמון הציבור, ושאם לא יטופלו ויתוקנו עלולים לכרסם באושיות הדמוקרטיה. סוגיה זאת מתייחסת גם לעקרון הפרדת הרשויות שניטשטש בשנים האחרונות, שלא לטובת הדמוקרטיה והמשילות.
הנושא הכלכלי (גם ללא הקורונה) יונח באופן בולט על שולחנה של הממשלה החדשה. ישראל סוגרת עשר שנים של הישגים כלכליים מרשימים ברוב התחומים, אך לא הכל שפיר ואת הגירעון התקציבי צריך לכסות, גם במחיר צעדים בלתי פופולריים. מטלות נוספות: שילוב אגרסיבי יותר של החרדים והערבים בכוח העבודה ובמערכות אחרות של המדינה ותיקון הליקויים במערכת הבריאות הציבורית.
מערכת הבחירות הייתה מהמכוערות שישראל ידעה ולא צריך לחפש הרבה כדי למצוא את הסיבה: הסיסמה “רק לא ביבי”, כלומר הפסילה האישית של נתניהו, זיהמה את המערכה מתחילתה, הגבירה את השנאה ההדדית, ופגעה ברוח הדמוקרטיה. מי שזורע רעל, קוצר רעל. גם התארגנות טייסים וקציני צבא לשעבר בקליקות פוליטיות שהזכירו התארגנויות דומות, משמאל וימין, בגרמניה של ויימאר, הוסיפה שמן למדורה.
ובכל זאת, צריך לחתור אם לא להתפייסות אז לפחות להתיישרות שעל בסיסה אפשר יהיה להקים ממשלת אחדות ציונית שתיטיב להתמודד עם האתגרים והמשימות הנ”ל. ההיסטוריה היהודית בכל הדורות, כולל תקופת הציונות, ידעה תופעות של שנאות ופילוגים עם תוצאות הרסניות לטווח ארוך, אך היא ידעה גם תקופות של אחדות ועמידה משותפת מול סכנות, וזה חייב להיות המסר למחרת יום הבחירות.