ראש הממשלה בנימין נתניהו חייב ללכת הביתה ולפטור אותנו מעונשו. לא בגלל כתב האישום נגדו. את ההכרעה בעניינים אלו נשאיר לבית המשפט. הוא חייב ללכת הביתה על היותו מפלג ומשסה ועל השנאה שהצליח להחדיר בין החלקים השונים של החברה הישראלית, עד כדי כך שאיש אוחז בגרון רעהו.
נתניהו חייב ללכת הביתה לאלתר. כך הייתי רוצה שיהיה, אבל האם זה אפשרי במציאות הפוליטית הבלתי אפשרית בה אנחנו נמצאים? הבטן שלי מתהפכת כשאני כותב זאת, אבל בנסיבות שנוצרו אין ברירה: החובה של שני הבנימינים היא לחתור להקמת ממשלת חירום לאומית ברוטציה לאלתר. כן, גם במחיר שנתניהו יכהן ראשון ותוך הסתכנות שלא יעמוד במילתו לפנות את מקומו.
ישראל לא תלך לבחירות רביעיות בתוך שנה. לא רק משום שזה עושה מהדמוקרטיה חוכא ואיטלולא, אלא משום שהמהלך מביא את המדינה לעברי פי פחת. אומרים שהבנימינים שונאים זה את זה עד כדי כך שאין שום אפשרות שישתפו פעולה ואין שום אפשרות שיידעו להניח בצד את כל המחלוקות כדי להקים ממשלת חירום לאומית.
ואולם אין לי ספק שרובה המוחלט של החברה הישראלית רוצה אחדות. אין לי ספק שרוב החברה הישראלית אינו רוצה סיבוב רביעי של בחירות, ורואה באחדות התחלה של התיקון, בכך ששני הבנימינים ישבו יחד. לא מאהבה, אלא מתוך אחריות למעננו
בהתנהלותם עד עתה הוכיחו השניים שהם שכחו שהם צריכים לפעול קודם כל למעננו.
הייתי רוצה שהמפלגות הערביות יהיו חלק בלתי נפרד מהשלטון בישראל ואני מתפלל שהרגע המכונן הזה יקדים ויגיע. יש חברי כנסת ברשימה המשותפת, כמו אחמד טיבי, שעושים בפרלמנט הישראלי למען כלל אזרחי ישראל יותר מח"כים רבים וטובים אחרים משאר סיעות הבית. לצערי המציאות הזו עדיין רחוקה - ומה שאנחנו זקוקים לו יותר מכל הוא להתחיל בדחיפות את תהליך הריפוי שלנו כחברה.
אני יודע שקיימת האפשרות לשנות את החוק כבר עתה ולמנוע מנתניהו להקים ממשלה, אבל אני גם יודע שזה רק יעמיק את השנאה ואת הפירוד בתקופה זו, שבה האחדות נדרשת לנו כאוויר לנשימה. ועדיין לא הזכרתי את המצב הכלכלי הלא פשוט ולא כתבתי מילה על הקורונה. ממשלת חירום לאומית היא צו השעה.
הכותב כיהן כשר וח"כ מטעם העבודה