חיים משגב: הזיגזג של כחול לבן מראה שאחדות היא רעיון פחדני

אין עם מי לדבר: זעקות השבר של החבורה שחרתה על דגלה סיסמה אחת בלבד (“רק לא ביבי”) נשמעות צורמות במיוחד. יאיר לפיד חושש, לטענתו, לגורל הדמוקרטיה בגלל המגבלות שהטילה ממשלת המעבר על הציבור, ומשה יעלון כועס, לדבריו, על שפתיחת משפטו של ראש הממשלה נדחתה. שני אלה מייצגים, כמובן, לא מעט חברים אחרים בגוש שלהם, שאליו הסתפחה גם הרשימה המשותפת; זאת, שממצעה עולה הקריאה לביטולה, בפועל, של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי.

לא במפתיע, כמה מהשופרות הידועים באולפני הטלוויזיה עושים להם לייק. אותם עיתונאים יודעים, מן הסתם, שהקמת ממשלה בתמיכה של הרשימה המשותפת, גם אם זו תהיה חד־פעמית, תיתן לגיטימציה להשקפת העולם האנטי־ציונית, הפוסט־יהודית, שאותה הם דוחפים מזה שנים.

מכל מקום, לפיד ויעלון לא ממש יודעים להסביר את היסוד לחששותיהם, אבל לא בזה העניין. יעלון הרי יודע שדחיית פתיחת המשפט נעשתה על דעת כל הגורמים הרלוונטיים וכי זו נגזרה מנסיבות העניין, ולפיד בוודאי מבין שההגבלות שהוטלו על הציבור, לרבות המעקב אחר מי שחולה קורונה מאומת נפגש עמו, הוטלו גם במדינות אחרות באופן דומה. אבל בפוליטיקה הסיסמאות אינן צריכות הנמקה, הן צריכות להיות בנות שתיים־שלוש מילים בלבד וצריך לחזור עליהן שוב ושוב כמו על שקר שאין לו רגליים.

ציבור הנהגים בדרכים הראשיות רואה בזווית העין רק את הסיסמה. אם יש לה בסיס, זה כבר פחות חשוב. אף אחד לא מבקש לדעת איך הסיסמאות של אתמול התחלפו בסיסמאות הפוכות לגמרי; מה שבוודאי מרגיז רבים בקרב בוחריהם של לפיד ויעלון. לא מדובר, כמובן, בעבירה פלילית אלא בהונאת בחירות שמעלה סירחון שכמותו עוד לא היה במקומותינו.

ההתכחשות המפורשת לכל אפשרות של הקמת ממשלה בתמיכה של מפלגה שמבקשת לשנות מהיסוד את אופייה של המדינה היהודית הייתה חד־משמעית; אבל זה לא מפריע למי שנבחר לאורה להתנער ממנה כיום.

וזה מה שמוביל אותי לפלונטר הפוליטי. אם לא תוקם ממשלה במועדים הקבועים בחוק, תתחייב קביעה של מועד רביעי לבחירות – אפשרות שאין להעלות על הדעת בשעה זאת. הדברים ידועים, ובכל זאת, עם האנשים האלה – לפיד, יעלון וכל השאר – אינני רוצה כל שיג ושיח. מי שמוכן לחבור לאלה שרוצים לגזול מהעם היהודי את ביתו הלאומי תמורת תפיסה בהגה השלטון, לא אמורים להיות בני־שיח עם המחנה שלי; מה שמוביל אותי לשתי האופציות העומדות כרגע להכרעה, בהינתן העובדה שאין כל דרך לקיים כעת מערכת בחירות.

שתיהן רעות, לטעמי, ולכן הייתי ממליץ לחבריי במחנה הימין לקבל את הפחות גרועה מבין השתיים – ממשלת החירום קצרת הימים. זו תהיה קצובה בזמן ולאחריה יתקיימו בחירות.

אני לא רואה את לפיד ויעלון מסכימים לממשלת חירום במתכונת הדומה לזאת שהוקמה ערב מלחמת ששת הימים, ללא הגבלת זמן, כשמנחם בגין ויוסף ספיר הצטרפו לממשלה כשרים בלי תיק. אני גם לא רואה שממשלה כזאת תתרום למאבק בנגיף קורונה. יחד עם זאת, חשוב לומר, שאופציה זו, שבאופן אישי מעוררת בי סלידה, טובה מהאלטרנטיבה.

בהיעדר כל דרך לקיים בחירות, כאמור, שבהן מאוד הייתי רוצה, כמו רבים מאוד מחבריי, יש שחושבים שממשלת אחדות לקדנציה שלמה תהיה נוחה יותר לעיכול; לא במחנה שלי. נוכח הזיגזג האידיאולוגי המכוער שעשו בכחול לבן, ממשלת אחדות היא מוצא פחדני. אנשים שהיו מוכנים לתת יד להחרבתו של החזון הציוני לא ראויים, להשקפתי, להיות חלק מן המערך השלטוני של המדינה היהודית.