בעקבות פסיקת בג"ץ המחייבת את יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין לכנס את מליאת הכנסת לשם בחירת יו"ר, הודיע אדלשטיין על התפטרותו. התפטרות תקדימית זו של יו"ר הכנסת, בנסיבות אלו, מעלה קשיים חוקתיים רבים. ראשית, מה המשמעות של ההתפטרות לעניין חובת הציות לפסיקת בג"ץ?
בהתאם לפסיקת בג"ץ, על יו"ר הכנסת היה לכנס את מליאת הכנסת לצורך בחירת יו"ר חדש עד יום רביעי (25.03.2020). פורמאלית, התפטרותו של יו"ר הכנסת אינה משפיעה לעניין כינוס המליאה שכן זו, לפי תקנון הכנסת, נכנסת לתוקף רק כעבור 48 שעות. לכן צדק היועץ המשפטי איל ינון בעמדתו כי אין ההתפטרות משליכה על החובה לקיים את החלטת בית המשפט. על-פניו, אם הכנסת לא תכונס בצו בית המשפט במועד מדובר לכאורה בביזיון בית המשפט. במאמרו משנת 1986 על "שלטון החוק במדינת ישראל" כתב יצחק זמיר כי: "לא מוכר לי מקרה בו עובד ציבור, ובכלל זה שר, היה מוכן לפעול בניגוד לפסק-דין של בית־משפט". עכשיו אנחנו מכירים.
ומה הלאה?
הדין הקיים, לצערנו, לא נותן מענה מספק. במצב דברים רגיל, חוק-יסוד: הכנסת קובע כי יש ליו"ר הכנסת סגן שאמור למלא את מקומו את מקומו. אך מצב הדברים שלנו אינו רגיל – יו"ר הכנסת מכהן בתפקידו מתוקף רציפות אך רציפות זו חלה רק על היו"ר ולא על הסגנים; כך שלמעשה אין ליו"ר סגן שיכול למלא את מקומו. גם כינוס הוועדה המסדרת לשם המלצה על סגן שישמש ממלא מקום בפועל ליושב הראש בפועל שהתפטר בעייתית שכן הכנסת צריכה לאשר את ההמלצה אך אין יו"ר שיכלול את ההמלצה בסדר יומה של המליאה.
לכן הציע היועץ המשפטי לכנסת את העמדה לפיה עם פקיעת כהונת יו"ר הכנסת, ימלא את התפקיד ותיק חברי הכנסת. פרשנות זו ראויה שכן מאמצת את הדין הקיים מקום בו יו"ר הכנסת הקודם לא נבחר כחבר כנסת בכנסת הנוכחי.
ומכאן נסללת הדרך לפתרון: כינוס הוועדה המסדרת לשם המלצה על יו"ר, והצבעה במליאה לבחירת היו"ר. אם זה יקרה רק ביום שני, אזי יו"ר הכנסת הצליח לדחות את הקץ במספר ימים.
בתגובתו לבג"ץ, טען אדלשטיין כי "צו מצפונו" לא מאפשר לו לקיים את פסק הדין ולכן התפטר. האמת היא, שהדבר הממלכתי לעשות, כפי שהציע יהושע שופמן המשנה ליועמ"ש לשעבר, היה להודיע שנבצר ממנו למלא את הכהונה עד שההתפטרות תיכנס לתוקף. אך אנחנו כבר לא שם.
הביא לדפוס: מתן וסרמן