בישראל, כמו במדינות אחרות בעולם, סעיף ההתגוננות נגד האמצעים להשמדה המונית מהווה נספח מסווג, שמטעמים שונים עוסקים בו בחדרי חדרים. בעקבות אירועי השבועות האחרונים זה חייב להשתנות, ולקחים ממגיפת הקורונה צריכים להשפיע גם על תפיסת הביטחון של המדינה. האנושות מכירה ואף חוותה התמודדות מול סוגי הנשק, המיועדים להשמדה המונית. נהוג לסווג את האיומים על פי דרגות החומרה - נשק כימי, נשק גרעיני ואמצעים ביולוגיים.
נשק כימי
חומרים כימיים מהווים את הבסיס לנשק הכימי. הפיתוח אינו מסובך ולא יקר, ולכן נמצא גם בידי מדינות קטנות. אתגרי פיתוח הנשק מתמקדים בבטיחות הטיפול בו ובשילובו באמצעי הטלה - כגון ארטילריה ופצצות אוויריות.
הפגיעה בבני אדם יכולה להתבצע באמצעות גז, החודר לגוף בדרכי הנשימה, או באמצעות נוזל. די בשאיפת הגז או בטיפת חומר נוזלי על העור כדי להיפגע. הטלה באמצעות ארטילריה תגרום לכיסוי שטח מוגבל. הטלה מהאוויר תהיה יעילה יותר, משום שהחומר הכימי יתפזר על פני שטח של מאות מטרים. אולם פיזור החומר תלוי מאוד בתנאי מזג האוויר. ברוח חזקה החומר יתנדף עוד בטרם הגיע לגובה בני אדם. במזג אוויר גשום וסוער לא ניתן כלל להשתמש בו. הנפגעים הם אלה השוהים בטווח הפיזור של החומר ולכן מספרם מוגבל.
ישנם אמצעי מניעה וחומרי ריפוי, שיכולים לבטל את הפגיעה הכימית או לאושש את הנפגע. משמעת ושיתוף פעולה של האוכלוסייה יתרמו רבות לאיכות ההתגוננות. האפקט המשמעותי ביותר של הנשק הזה הוא החרדה שהוא גורם.
כיצד נערכים נגד איום הנשק הכימי? ניתן לפגוע מראש במתקני הפיתוח, באזורי האחסון ובאמצעי השיגור. לאחר שנותקף, ניתן להסתפק בתגובה קשה דיה באמצעות נשק קונבנציונלי. למרות האיומים והביקורת העולמית, ומכיוון שהנזק שהנשק הכימי גורם מוגבל יחסית, ממשלות העזו להשתמש בו במלחמות במאה ה־20 ולאחרונה גם בסוריה.
נשק גרעיני
הנשק הגרעיני הוא פרי פיתוח של העולם המודרני. לפיתוחו נדרשים ידע ומשאבים רבים, ואחזקתו והשימוש בו קשים ומסובכים. חומר הגלם קשה עד בלתי ניתן להשגה. מדינה גם אינה יכולה להסתיר את העיסוק בו - מוקדי הפיתוח ואמצעי ההטלה חשופים לפגיעה.
התחושה בציבור היא שפצצה גרעינית יכולה להשמיד מדינה שלמה, כמו ישראל. זו הטעיה, או לכל הפחות טעות. האפקט של נשק גרעיני הוא בשלושה תחומים - הדף, קרינת חום וקרינה רדיואקטיבית.
מידת הפגיעה תלויה בעוצמת הפצצה. לדוגמה, הפצצה שהוטלה על יפן בסוף מלחמת העולם השנייה הייתה בעוצמה בינונית, השווה ל־20 קילוטון חומר נפץ. פצצה דומה לזו תגרום לנזק קשה ברדיוס של 1.5 ק"מ, לנזק בינוני עד רדיוס של 3 ק"מ ולנזק קל עד רדיוס של 5.6 ק"מ. ביפן נספו מאות אלפי בני אדם. אלא שבעיר מודרנית מספר הקורבנות יהיה נמוך בהרבה - כ־20 אלף לפי ההערכות. הסיבה לפער העצום נעוצה בכך שהמבנים בהירושימה ונגסאקי היו רכים, חלשים ועמידותם הייתה נמוכה במיוחד.
כיצד נערכים, אם כן, נגד איום גרעיני? באמצעות שימוש באמצעים מדיניים, כלכליים וצבאיים, ניתן למנוע, או לפחות להרתיע מדינה מלפתח נשק גרעיני. אתרי הגרעין באותה מדינה פגיעים, נכסיה הלאומיים חשופים לפגיעה ומנהיגיה אינם חסינים. ואכן, מאז שהוטלו הפצצות הגרעיניות ב־1945 על הירושימה ונגסאקי, פיתוח הגרעין נעשה במדינות מעטות ולא היה אף לא מקרה אחד שבו מממשלה העזה להשתמש בנשק גרעיני.
נשק ביולוגי
הנשק הביולוגי הוא החמור ביותר. בעבר, בהיעדר יכולות לפתח נשק ביולוגי, מנהיגים זיהו את פוטנציאל המגיפות ואלתרו באמצעות פיזור גופות נגועות וחפצים מזוהמים בנגיפים בקרב אוכלוסיות האויב. מהמאה ה־14 עד המאה ה־18 ידוע על מקרים של שימוש בנשק ביולוגי. היפנים, במלחמתם נגד הסינים, השתמשו בנשק ביולוגי וגרמו למותם של מאות אלפים.
התכונות המאפיינות אותו הן שהוא בלתי נראה, אין נגדו אמצעי מיגון, והחמור מכל - הסביבה המותקפת נותרת נגועה למשך תקופה ארוכה מאוד. כאשר הבריטים בחרו באי סקוטי קטן, גריניארד, לביצוע מחקר, האי נותר מזוהם למשך 50 שנה. הנשק הזה יגרום למותם של רבבות בני אדם.
קשה מאוד להיערך כראוי נגד נשק ביולוגי. המידע על מתקני פיתוח ואזורי אחסון הוא מוגבל. לכן, קשה למנוע מתקפה ביולוגית או להגיב עליה. מצד אחד, אין די באמצעים קונבנציונליים כדי לעצור את האויב. מצד שני, תגובה בנשק ביולוגי עלולה להסלים עד כדי התאבדות של שני הצדדים.
מה שמוביל אותנו למגיפה שהעולם מתמודד עמה בימים אלה. אירוע הקורונה מלמד שגם אסונות שההסתברות שיתרחשו מאוד נמוכה יכולים לקרות - ולכן חייבים להתכונן אליהם. הסיכוי לאירוע ביולוגי ביוזמת אויב הוא נמוך וכמעט בלתי סביר שיתרחש. אולם כפי שמגיפת הקורונה מלמדת, אירוע כזה יכול בהחלט להיגרם מהטבע.
לפיכך, מגיפת הקורונה צריכה להזכיר לנו שנשק השמדה המונית הוא חלק מתפיסת הביטחון של מדינות שקיומן נתון בסכנה. אף שהסבירות שייעשה בו שימוש היא זעומה, בכל זאת חייבים להתכונן אליו. מבין כל אלה, האיום הביולוגי ראוי לתשומת לב רבה יותר, ולא רק כנספח משני בתפיסת הביטחון. מגיפת הקורונה מלמדת אותנו עד כמה חיוני להשקיע מראש בהרתעה, בהגנה, באמצעי ספיגה ובמיוחד באמצעים להתאוששות מהירה. השקעת המשאבים תהיה טובה נגד מגיפה - ובאותה עת גם נגד איום חיצוני.
הכותב כיהן כמפקד חיל האוויר