ביחסי הכוחות שבין הרשות השופטת לבין הרשויות המחוקקת והמבצעת, ידעה הרשות השופטת להתערב כאשר נחצו לכאורה קווים אדומים ואף נאמרו מצדה אמירות ערכיות של פגיעה בזכויות אדם ובערכי יסוד אוניברסליים.
דומה שבהתערבות - הן בהתנהלות הכנסת בפרשת יולי אדלשטיין והן במקרה הנוכחי שבו יעמדו בפני מבחן החוק ההסכם הקואליציוני והשאלה על הטלת המנדט להרכבת ממשלה על נאשם בפלילים - שופטי בית המשפט העליון נכנסים בידיעה ברורה לתחומים שבהם מושגים של סבירות ומידתיות שזורים בהחלטותיהם.
החוק היבש מתיר לנתניהו, לפחות עד לפסק דין חלוט בעניינו, להמשיך לאחוז בתפקיד. נוסף לכך, הסכם קואליציוני בין צדדים, החוסה לעתים תחת הבטחה שלטונית, כבר נדון בעבר בבג"ץ, ובית המשפט נהג איפוק רב ולא התערב בהסכמים פוליטיים.
יתרה מכך, בית המשפט גם לא מתערב במקרה של הפרת ההסכם. האם אנחנו על סיפו של תקדים? האם נתניהו יכול לטעון דווקא בעת הזאת כי ישנה - בדומה לאכיפה הבררנית נגדו - גם פסיקת בג"ץ בררנית? נדמה מהרוחות הנושבות בימים האחרונים, וכן משיחות עם גורמים בכירים במערכת המשפט, כי המסר המהדהד מבג"ץ יגיע - אך ההתערבות לא תהיה בעת הזאת.
חלק מהציבור הישראלי ירותק לשידור, שיתקיים היום ומחר בבניין בית המשפט העליון בירושלים, והציבור כולו יושפע מבת הקול שתצא משם, ככל הנראה בימים שלישי או רביעי. המונחים "שבוע דרמטי" ו"רעידת אדמה" כבר נזרקו לאוויר, אך נראה שזהו פרק נוסף בכיפופי הידיים שבין הרשויות - והמערכה עדיין בעיצומה.