מאז ננעלו שערי מוסדות התרבות הציפו את הרשתות נבואות אימה על קריסת עולם התרבות, שלא לומר מותו.עולם התרבות, על מוסדותיו ואנשיו, נפגע בצורה אנושה מהקורונה, ומדינת ישראל עדיין לא מצאה את הדרך הנכונה לתת פתרונות לבעיות שיצרה התקופה המאתגרת הזאת.
אבל החדשות הטובות הן שנשרוד. זה יהיה קשה, ומתסכל, אבל נשרוד. צריכת תרבות היא לא מותרות, היא צורך אנושי לכל דבר. לכן גם במצבים הקשים ביותר התרבות מוצאת דרך להתמודד ולמלא את תפקידה.
עם פרוץ המשבר וסגירתו של מרכז ענב הדלקנו על במת המרכז הריקה אור רפאים, שנועד להזכיר לנו שבקרוב כולם יחזרו. אור שנועד להזכיר לנו שהמצב הקשה הזה הוא רק זמני. לאחר מכן התגייסנו כדי לתת במה למגוון אומנים ויוצרים ולהפיק תכנים משודרים, כחלק מפתרון זמני, גם אם חלקי (מאוד) למצוקת האומנים.
חבריי ושותפיי, היוצרים ואנשי התרבות שלוקחים חלק במאבק ובמחאה, נלחמים על קבלת מענה ראוי מהמדינה לבעיות הארגוניות והתקציביות. אולם אני מאמין שתפקידנו כמנהלי תרבות הוא לא רק להצביע על ההריסות ולעמוד במשמרות אבל בלבוש שחור, אלא לקחת חלק פעיל בשיקום.
יש לנו תפקיד כסוכני תקווה. כמעצבי מציאות חדשה ותרבות חדשה. אנחנו חייבים לחשוב על היום שאחרי, ועל תפקידה של התרבות בחיינו לכשהיום הזה יגיע. לבנות אותו. לתכנן אותו. לחלום אותו, ולהגשים אותו. לתכנן את ההצגות ליום שאחרי, לקבוע את המופעים. לתקשר עם הקהל. כי אנחנו נשרוד. כי תרבות, בסופו של יום, היא טעם החיים.
הכותב הוא מנכ"ל מרכז ענב לתרבות.