ממשלת המוטציה הדו־ראשית יוצאת לדרך, מנופחת יותר מקודמותיה, מורכבת מיריבים שאין ביניהם טיפת אמון, מולחמת בהסכמים קואליציוניים מופקרים. והכל נועד כדי לשמר את שלטונו של נתניהו. טקס חלוקת התיקים והג’ובים, לפי מדד החנופה, הפך כבר מזמן לחלק בלתי נפרד מהשיטה. ניתק הקשר בין כישורים למינויים. בכירי הליכוד נתונים לחסדיו של נתניהו. בסופו של דבר, הוא הגיש להם הצעה שלא יכלו לסרב לה.
את עוגת הביסקוויטים הזאת הם יהיו חייבים לבלוע. גם הפעם רשימת הבלתי מרוצים ארוכה, אבל במפלגת השלטון מאמינים שכל מנדט רשום בטאבו על שמו של נתניהו ולכן חברי הכנסת כאן כדי להנהן. רשימת הבכירים "הגולים" בספסלים האחוריים של הליכוד או מחוץ לכנסת, מעידה כי שום דבר לא צומח תחת נתניהו, בוודאי לא עתודה של מנהיגים שיובילו את הליכוד ביום שאחריו. איש לא ראוי לרשת אותו. רק לשרת אותו. ועוד לא דיברנו על ההתעללות השיטתית במפלגת ימינה, בראשותם של “מנועי הכניסה לבלפור”, הצמד בנט ושקד.
ואחרי הוויה־דולורוזה המייגעת, השבעתו של נתניהו לראש ממשלה בפעם החמישית היא מצג שווא של מציאות נורמלית. פעם היו אומרים "זה לא יעלה על הדעת". בראש ממשלת ישראל עומד נאשם בפלילים בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים. בעוד כעשרה ימים ייפתח משפטו בבית המשפט המחוזי בירושלים בכותרת: תיק פלילי 67104-01-20 מדינת ישראל נגד בנימין נתניהו. הדיונים אמורים להתנהל ברצף. אין אדם, מוכשר ככל שיהיה, המסוגל לנהל מדינה במקביל להליך פלילי מורכב. בהקשר הזה צריך להושיב על ספסל הנאשמים הציבורי את כל מי שמעניק לו לגיטימציה ונותן לכך יד.
לכאורה הציבור בחר, החוק לא אסר ובג"ץ לא מנע. אבל ראש ממשלה נאשם בפלילים זו אנומליה, והיא לא מחלחלת לתודעה. קשה לגשר על הפער בין התוצאה הפוליטית לבין ההיגיון הפשוט. לא ברור איך בליכוד לא התחוללה רעידת אדמה (זולת הניסיון החד־פעמי של גדעון סער לקרוא תיגר) ואיך בכחול לבן השלימו עם הסיטואציה האיומה, כאילו מדובר בגזירת גורל או ברע במיעוטו. למען האמת מדובר בהזיה. נדמה לי שבנקודת הקצה שבה נתונה המערכת הפוליטית אפשר לאבחן סימנים למהפכת קטיפה בשיטת המשטר בישראל. לא עוד דמוקרטיה אלא דמונרכיה. זו איננה תוצאה של הבחירות האחרונות. להפך, תוצאות הבחירות הן תולדה של שינוי עמוק בתודעה הפוליטית, והמוטציה הדו־ראשית היא רק אפקט לוואי של התהליך. ראשיתו בחוק לבחירה ישירה שנפח את נשמתו לפני כ־20 שנה.
שלושה ראשי ממשלה נבחרו בשיטה שערערה את המערכת הפוליטית, הראשון שבהם היה נתניהו. זה התאים לו כמו כפפה ליד, אבל לא התאים לאיש מלבדו. החוק ריסק את המפלגות האידיאולוגיות, ועל אף שישראל שבה לשיטה הישנה של הצבעה בפתק אחד, הדנ"א הפוליטי השתנה ללא היכר. הפרסונליזציה של הפוליטיקה התעצמה עד כדי פולחן אישיות לנתניהו. כן, גם הודות לתקשורת שהוא כה נהנה להשמיץ.
צריך להכיר בכך שיש כשל שוק יסודי במבנה הפוליטי בישראל. החיסול השקט והאפקטיבי של דמוקרטיה פנים־מפלגתית יצר מסדרים פוליטיים, להלן: רשימות מתמודדים, שחבריהן חבים נאמנות לראש הרשימה. התוצאה היא משטר דמונרכי ובית נבחרים המשמש מנזר שתקנים. תחת זאת יש לאמץ שיטה המאפשרת למצביעים לבחור ישירות את הנציגים הפוליטיים מרשימה ארצית ומרשימה אזורית ולסמן את שמותיהם בפתק שבו הם בוחרים מפלגה. הפתרון צריך להיבחן בזהירות, אבל אם הכנסת לא תתעשת ולא תיאבק על עצמאותה, אנחנו עלולים לגלות שהתהום הפוליטית עמוקה ושעוד לא הגענו לתחתית.