בעיני רוב הישראלים התאריך 23 ביוני כנראה אינו אומר הרבה מלבד היותו עוד יום של קורונה, אבל באמריקה זה דווקא יום שיהיה ביכולתו להשפיע על הפוליטיקה בשנים הקרובות. היום מתקיימים באזור מס’ 16 ברובע ברונקס בניו יורק פריימריז לקביעת המועמד הדמוקרטי לבחירות לבית הנבחרים בנובמבר השנה.
מזה 30 שנה מייצג את האזור חבר הקונגרס היהודי אליוט אנגל שזוכה, בדרך כלל, להוקרת הבוחרים על פועלו בנושאים מקומיים שונים, לרבות הצורך ברפורמות במשטרה, נושא בעל חשיבות מיוחדת באזור בעל אוכלוסייה מעורבת ולמודת מתחים חברתיים וגזעיים. אך כל אלה כמעט שלא יעמדו למבחן, שכן העימות האלקטורלי באזור 16 שבברונקס הפך לחזית העיקרית במאבק על נפשה ועתידה של המפלגה הדמוקרטית בין השמאל הרדיקלי למרכז הוותיק של המפלגה, ושני הצדדים מודעים לכך שמה שיוכרע במאבק הזה הוא הרבה יותר מגורלו הפוליטי של אנגל.
המחנות נתחמו בבירור: בצד האחד, כל הפוליטיקאים הבולטים מהשמאל, כולל אלה שלא מזמן עוד היו יריבים מושבעים, כגון ברני סנדרס ואליזבת וורן, וגם חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו־קורטז שבבחירות הקודמות הביסה חבר קונגרס ותיק שייצג את האזור (NY־14) עשרות בשנים, והפכה לנערת הפוסטר ולדמות המרכזית ב”קבוצה הפרוגרסיבית” בבית הנבחרים הכוללת גם את הדמויות האנטי־ישראליות והאנטישמיות הידועות אילהן עומאר ורשידה טלאיב, וכן ארגונים שונים בקשת השמאלית הקיצונית של הפוליטיקה האמריקאית. גם המועמד ג’מאל בומן שמתחרה באנגל, אף שהביע תמיכה (“מימית” למדי) במדינת ישראל, השמיע באחרונה דעות פרו־פלסטיניות מובהקות.
המחנה שמולם ושתומך באנגל מונה מנהיגים דמוקרטים מרכזיים כיו”ר בית הנבחרים ננסי פלוסי, מנהיג המיעוט בסנאט צ’אק שומר, הילרי קלינטון וחבר הקונגרס אדם שיף שעמד בראש צוות התביעה באימפיצ’מנט נגד הנשיא טראמפ — ואולי חשוב מכל, יו”ר הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים, ג'ים קלייבורן השחור, האיש שתרם יותר מכל אדם אחר להבטחת מועמדותו של ג’ו ביידן והוא גם ראש הוועידה (Caucus) השחורה בקונגרס. אנגל נמצא על הכוונת של “המחנה הפרוגרסיבי” גם בגלל תפקידו כיו”ר ועדת החוץ של בית הנבחרים ותמיכתו במלחמת עיראק ועל התייצבותו העקבית לצד מדינת ישראל, אך, כאמור, מבחינת השמאל הרדיקלי, לא התחרות בינו לבין יריבו היא העיקר אלא השאיפה שניצחון מועמדים מהמחנה שלהם לקונגרס יחפה על הכישלון בהתמודדות על הנשיאות.
ההפגנות והמהומות שפרצו ברחבי ארצות הברית בעקבות רציחתם של השחורים ג’ורג’ פלויד במיניאפוליס וריישארד ברוקס באטלנטה הפיחו רוח גבית גם במערכה שהשמאל הרדיקלי מנהל נגד אנגל – לא שהוא חשוד בשנאת שחורים, אלא שנותני הטון בשמאל, ואפילו עיתון כמו ”הניו יורק טיימס” (שתומך במועמדותו של בומן) עושים מאמץ מכוון לזהות את כל מחנה המרכז והימין, רפובליקנים ודמוקרטים כאחד, לפחות מבחינת נטיותיהם, עם מתנגדי ה”קדמה”, שוויון הזכויות, ועם המשטרה “הפושעת” (שאותה לדעתם יש בכלל לפרק).
אך מסתבר שגם לגבי הנשיא טראמפ יש לתאריך 23 ביוני משמעות שלילית, וזאת בשל ספרו של היועץ לביטחון לאומי לשעבר, ג’ון בולטון, שיוצא לאור היום ושמותח ביקורת קטלנית על התנהלות הנשיא בתחומים שונים ובפרט בענייני חוץ וביטחון. בולטון איננו דומה לעיתונאים ול"מקורבים” לשעבר שפרסמו רבי־מכר רכילאיים על הבוס שלהם, אלא הוא חבר ותיק ומנוסה (הגם ששנוי במחלוקת) בקהילת מדיניות החוץ האמריקאית ומילא תפקידים בכירים בממשליהם של שני הבושים ונהנה ממעמד יוקרתי בקרב האגף השמרני במפלגה הרפובליקנית (וחתן פרס “מגן ציון” שהוענק לו ב־2017 בירושלים). הספר כבר מעורר ויכוחים בין אלה שמקבלים את ההערכות של בולטון לאלה שמאשימים אותו בחוסר כנות ובשיקולים זרים. אך למרות שענייני חוץ אינם עומדים במוקד הבחירות, קשה יהיה להתעלם לגמרי מהטיעונים שמועלים בספר ושעלולים להשפיע לפחות על חלק מהמצביעים הרפובליקנים.
הן למערכה אצל הדמוקרטים והן למתרחש אצל הרפובליקנים עלולות להיות השלכות גם על ישראל; ניצחון, או אפילו הטבעת חותם משמעותי, של השמאל הרדיקלי במפלגה הדמוקרטית עלולים לפגוע ביחסי ישראל־ארצות הברית בעיקר אם ינצח ביידן, ואילו חוסר היציבות והספקות לכאורה לגבי מדיניות החוץ של הנשיא טראמפ עלולים להציב מכשולים בפני המשך המהלכים המדיניים שישראל נתונה בהם כעת.