תוכנית ניווט: חוות הדעת של היועץ המשפטי המתנגד למימון הוצאות המשפט של ראש הממשלה באמצעות מתנה בשווי עשרה מיליון שקלים ממקורבו המיליארדר ספנסר פרטרידג’, נפלה לידיו של נתניהו כפרי בַּשל כדי להסיט את הדיון מספין הסיפוח שלא יצא לדרך בתאריך היעד שחל אתמול. טורבינת הרוח הרעה המנשבת נגד מנדלבליט הופעלה במלא הכוח. בחשבונותיו ברשתות החברתיות האשים ראש הממשלה את האיש שהיה מזכיר הממשלה ושמונה על ידו ליועץ משפטי, במזימה להפיכה שלטונית. את בכירי משרד המשפטים האשים בכך שקראו לו להתפטר אם הוא רוצה לקבל תרומה למימון הייצוג המשפטי מפני כתב האישום המופרך שמנדלבליט תפר לו.
מזימה! הפיכה שלטונית! כתב אישום מופרך! תיק תפור! נתניהו ואנשיו ממשיכים לטפח את הנרטיב המציג אותו כדרייפוס נרדף, קורבן של הדיפ סטייט, בשעה ששומרי הסף נאלצים להתגונן מפני עוד גל עכור של הסתה, שנועד להושיב אותם על ספסל הנאשמים בבית דין שדה של בלפור.
האפקט שיצר הציוץ של נתניהו היה מיידי וצפוי מראש. כל צבא הצייצנים מטעם והמגיבים הקבועים יצאו למרחבי הרשתות החברתיות להגיב ולפמפם את המסר האומר שנתניהו עובר התעמרות כלכלית שנועדה להדיח אותו מתפקידו בניגוד לרצון הבוחר. פבלוביזם מושלם. בתוך ים ההבלים נבלעה תגובתו הרפה של שר המשפטים אבי ניסנקורן, שכתב בחשבון הטוויטר שלו: “מנדלבליט לא רודף אף אחד, הוא מבצע את תפקידו. מתקפה על שומרי הסף פוגעת בדמוקרטיה”. לא, באמת? אנשי כחול לבן המתקשים לשאת את התנהגותו של נתניהו סיגלו לעצמם תגובות סתמיות ואנמיות. במקום לדרוש מנתניהו לחזור בו ולחדול לחלוטין מההתנכלות השיטתית למערכת אכיפת החוק, הסתפק ניסנקורן בתגובה רפה כאילו מדובר במישהו אנונימי ולא בראש הממשלה שתוקף את שומרי הסף. זה הספיק כדי לעורר את תומכי נתניהו לקרוא לו “לסתום את הפה”.
שותפיו של נתניהו לכאורה, מרסנים את עצמם באיפוק רב כדי שלא לפרק את החבילה הקואליציונית. אולי נדמה להם שהם שוכבים על הגדר למען אזרחי ישראל, או ניצבים מתחת לאלונקה כדי להתמודד עם משבר הקורונה והמשבר הכלכלי (בחרו בכל קלישאה). גנץ, אשכנזי, שמולי ומירב כהן עוד לא הפנימו מהו התפקיד שהועיד להם הנאשם מבלפור. מומלץ להם להציץ מדי פעם בסקרים. העקומה שלהם בצניחה חופשית ובניגוד למדדי הקורונה זה לא סימן טוב לבאות. גנץ מגלה בדרך הקשה עד כמה שוחקת המערכת הפוליטית ומה המחיר שעליו לשלם בעבור השותפות הפתטית עם הנאשם נתניהו. הוא יכול להתנחם בכך שאינו הראשון.
בחיכוך המְעַנֶּה עם נתניהו נרמסו לפניו רבים וטובים, כמו יצחק הרצוג, שאול מופז, ציפי לבני, סילבן שלום, גדעון סער, משה כחלון ואחרים. עכשיו הגיע תורו. השבוע התפרסם צילום של שניהם בישיבת הממשלה, זה לצד זה במרחק מתבקש. התאורה העניקה גוון סגלגל לשערם המלבין. המקורי בא עם הצבע מהבית, אבל המצלמה קלטה את המטמורפוזה שעובר החליפי. פוטוגרפיה של התודעה המעצבת אותו כחיקוי דהוי. כפיל שימושי.
אין לגנץ אלא לבוא בטענות לעצמו. היו לא מעט אנשים ש"אמרו לו שהוא נכנס פה לצרה ואין יציאה". בניגוד לנאמנות העיוורת המאפיינת אוהדי כדורגל, כעת עליו להפיק לקחים, ולתפקד כמו מבוגר אחראי כדי לצאת מהקורלס. כמפקד שהוביל חיילים לקרב עליו לחשב מסלול מחדש, לסגת מכל הכיבודים החילופיים, להניח בצד את האגו ולגדל עמוד שדרה פוליטי גם במחיר עימות עם נתניהו. כל תוכנת ניווט תראה לו שהדרך להציב את “ישראל לפני הכל” לא עוברת דרך “בלפור”.